על בג"ץ ההעברות: הגמישות התקציבית גמישה מדי

בסופו של יום, הדיון בבג"ץ שעוסק במנגנון ההעברות התקציביות של הממשלה יתכנס לשאלה המעשית של גבולות "הגמישות התקציבית" שלה לנייד כספים ליעדים ולצרכים שהתעוררו לאחר שנחקק התקציב השנתי. הטענה הבסיסית של ח"כ סתיו שפיר, באמצעות עורכי הדין אפי מיכאלי וחגי קלעי, היא שגמישות זו סותרת את העיקרון החוקתי שקבוע בחוק יסוד: משק המדינה, שלפיו חוק התקציב השנתי יכלול את הוצאות הממשלה, "הצפויות והמתוכננות".

המדינה, לעומת זאת, מצביעה על סעיפים 11 ו־12 לחוק יסודות התקציב, שמאפשרים את הניידות והגמישות באמצעות ועדת הכספים שמספקת "פיקוח פרלמנטרי הדוק על התקציבים המועברים במסגרת זו".

"הוועדה היא כלי בידי האוצר להעברות"

לטענת העותרים, הוועדה אינה כלי פרלמנטרי אלא כלי מינהלי, מכשיר בידי האוצר לביצוע ההעברות. המדינה טוענת שהפיקוח הפרלמנטרי בידי שפיר וחבריה יעיל למדי, להבדיל מחוק התקציב עצמו שספק רב אם חברי הכנסת שהצביעו עבורו גם קראו והבינו את סעיפיו. באופן מוזר, אך לא מפתיע, משתמע כאן שדווקא ההליך השנוי במחלוקת הוא יעיל ואפקטיבי יותר מההליך החוקי. השביל הצדדי עדיף על דרך המלך.

המדינה טוענת שלא ניתן לנהל את המדינה ללא האפשרות לבצע שינויים בתקציב. יתר על כן, היא ריבונית לשנות את מדיניותה במהלך השנה, ורשאית לממש את מדיניותה החדשה על ההשלכות הכלכליות שלה מבלי לגבש חוק תקציב חדש. לדוגמה, אם הממשלה מחליטה להעביר תוספת תקציב לעיר לוד, או להוסיף תקציב למאבק בתאונות הדרכים, הרי שיש בידה הכוח לממש את החלטותיה מיד לאחר קבלתן ודי באישור ועדת הכספים.

ועדת הכספיםצילום: עטא עוויסאת

וזו המחלוקת המרכזית: האם שינוי במדיניות הממשלה לאחר חוק התקציב מחייב חקיקה או ניתן לביצוע בהעברות תקציביות. המדינה טוענת שהוצאות לא מתוכננות ניתן לבצע בהעברות תקציביות. העותרת סבורה שהרשאה כזו חותרת תחת המעמד של חוק התקציב השנתי.

לעמדת המדינה האפשרות לתקן את חוק התקציב חייבת להישמר למקרים נדירים. העותרת טוענת כי מדובר בכלי פרלמנטרי שניתן לעשות בו שימוש בעת הצורך ואין בהכרח מדובר במצבים נדירים.

הוצאות חד־פעמיות יקבלו את אישור הכנסת

הצדדים הגיעו כבר להסכמות שמבטאות הישג לשפיר. הוסכם למשל שמקומן של הוצאות חד־פעמיות צריך להיות בבסיס התקציב או לקבל את אישור הכנסת. העותרים, לעומת זאת, מסכימים על סוגי הוצאות שניתן לבצע בהעברה תקציבית. למשל, שינויים תקציביים שמתחייבים במהלך השנה והעברות בין גופים כאמצעי תשלום.

מחלוקת נוספת היא על הוצאות למימון הסכמים קואליציוניים. אם הן ידועות, טוענת שפיר, למה שלא יעוגנו בחוק.

ההרכב שידון בעתירה בשבוע הבא כולל את הבכירים בשופטי העליון: הנשיא אשר גרוניס, המשנה מרים נאור ואליקים רובינשטיין. עו"ד מיכאלי היה זה שהגיש את העתירה נגד יצוא הגז. שם הוא נפל על סעיף 33 בחוק הנפט שמאפשר לממשלה לקבל את ההחלטות מבלי להזדקק לכנסת. הפעם יהיה עליו לצלוח את סעיף 11 לחוק יסודות התקציב.