רק בעלי השליטה ירוויחו
אל תקנו את ההצגה של בעלי השליטה נגד תיקון 20 לחוק החברות. אלו הן דמעות תנין
בעלי השליטה בחברות הציבוריות יתקשו להודות בכך בפומבי, אבל הם התומכים הנלהבים ביותר בהפחתת שכר הבכירים. זה כמובן בתנאי שהם עצמם לא מכהנים כנושאי משרה בכירה בחברה שבשליטתם. אל תקנו את ההצגה שהם מוכרים נגד תיקון 20 לחוק החברות. אלו הן דמעות תנין.
בעלי השליטה לא אוהבים הוצאות, ומבחינתם, שכר הבכירים השכירים הוא הוצאה לכל דבר ועניין. כמו דמי שכירות, כמו עלות של חומרי גלם, כמו כיבוד לישיבות דירקטוריון. כל שקל שנחסך מההוצאות מגיע לשורת הרווח. חוק שימור החומר פועל גם על שטרות ומטבעות. כסף לא נעלם, הוא רק משנה צורה. המיליונים שיקוצצו משכרו של לפידות יגדילו את הרווח לבעלי המניות. ואם בהפניקס עסקינן, בעל המניות העיקרי שייהנה מקיצוץ בשכרו של לפידות הוא לא אחר מאשר יצחק תשובה, ששולט (52%) בהפניקס באמצעות קבוצת דלק.
במציאות שבה השכר הממוצע במשק מגרד את ה־10,000 שקל מלמטה, ומחצית מהעובדים משתכרים פחות מ־6,541 שקל בחודש, עלות שכר של 10 מיליון שקל בשנה היא לא מוסרית. למרבה הצער, התופעה הזאת לא שמורה רק ללפידות. גם ציון קינן לא טומן ידו בצלחת ובחמש שנות כהונתו כמנכ"ל בנק הפועלים עלות השכר הכוללת שלו חצתה את רף 50 מיליון השקלים. חמורה מכך היא הדוגמה של דוד עזריאלי, בעל השליטה (75%) בקבוצת עזריאלי, שנהנה ב־2013 מדמי ניהול ומענק של 14.9 מיליון שקל. שכר מפנק לבעלי השליטה מקומם עוד יותר, היות שהוא מהווה מעין דיבידנד מפלה שממנו נהנה בעל השליטה על חשבון יתר בעלי המניות.
גם השכר שדורש לפידות שערורייתי. יותר מכך מביך ומביש התהליך המבזה לאישור מדיניות התגמול לבכירים בהפניקס. אולם יהיה השכר של לפידות הזוי ככל שיהיה, אין בהגבלתו כדי לשפר את מצבם של החוסכים לפנסיה. במקרה הטוב, ייהנו מכך בעלי המניות ובראשם בעל השליטה יצחק תשובה.
