דעה: נלחמים בשכרות

מחקר של הכנסת, אשר פורסם לפני כשנתיים, מראה כי בשנת 2009 צרכו בין 50% ל-60% מכלל בני הנוער בישראל אלכוהול בתדירות הנוטה להיחשב "מופרזת". עוד מצא הדו"ח, כי גיל התחלת השתייה בישראל הולך ויורד, וכי בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה מדווחים שיעורים גבוהים של שתיית אלכוהול, אף יותר מאשר בקרב עולי חבר המדינות.

גם ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization) מדווח שמתוך כ-2.5 מיליון בני אדם שמתים מדי שנה עקב שימוש באלכוהול, כ-320,000 הם בני נוער וצעירים עד גיל 29. למה? כי שתייה מופרזת בילדות ובגיל ההתבגרות עלולה לשבש את ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית התקינה ולהוביל להתנהגויות סיכון רבות ובהן בריונות, אלימות, התדרדרות לשימוש בסמים, אובדנות, מעורבות בתאונות דרכים ועוד.

צריכת אלכוהול ע"י קטינים בישראל אינה נחשבת עבירה על החוק: אסור למכור אלכוהול לקטין, אך אין איסור על הקטין לצרוך אותו. לאור ההשפעה הרבה שיש לתדמית החיובית של האלכוהול בפרסומות על בני הנוער, שאינם מודעים לסכנות שבצריכתו בגילם הצעיר, השקיעה הממשלה מיליונים במטרה לעורר מודעות לנושא, ובינואר 2012 העבירה גם את חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, שנכנס לתוקף החודש.

נערים קונים אלכוהול צילום: גדי קבלו

הפרסום במרחב הציבורי אסור

מעתה לא תראו עוד בשלטי החוצות והאוטובוסים פרסומות לעידוד שתיית משקה אלכוהולי. הפרסום נאסר גם בעיתונים ותכניות טלוויזיה ורדיו לנוער וקטינים עד גיל 18, באמצעות תחרויות נושאות פרסים הקשורות לאלכוהול או בחלוקת דוגמיות ועוד. גם עידן השתייה חינם תם: עם כניסת החוק לתוקף, משקאות און-דה-האוס יישארו בתחום הבית הפרטי.

הפרסומות המותרות היחידות הן השלטים המוצגים בחזיתות בתי העסק והברים או על רכבי הסוכנים או המפיצים של המשקאות, וגם שם הוגבל המסר לפרטים ספציפיים בלבד כשם המשקה, שם היצרן ושאר פרטים טכניים. בפרסומות, אגב, לא יוכלו להופיע דוגמנים או סלבים ומי שכן יצולם בהן חייב להיות בן ארבעים לפחות.

על אריזות המשקאות עצמם (וגם על הפרסומים השונים) חלה חובה לציין אזהרה, הקובעת ששתיית משקאות משכרים פוגעת במיומנויות הנהיגה ובהפעלת מכונות ועלולה להזיק לבריאות; ושמומלץ לנשים בהריון לא לשתות משקאות משכרים עקב סיכון למומים מולדים בעובר.

עידן בריאות הציבור או חופש העיסוק?

אכיפת החוק תהווה בוודאי פגיעה בהיקף ההכנסות של גורמי השיווק והמכירות בפועל, שנתח פעילות שלם נגדע מהם. חלק מיצרני ויבואני האלכוהול כבר החלו בהליכים משפטיים לביטולו, אולם נדמה כי החוק עומד ויעמוד במבחן בג"צ: החוק לא שולל ממי שאלכוהול הוא עיסוקם את הזכות להמשיך ולהתפרנס. יתרה מכך: האינטרס הציבורי, שאף מעוגן בחוק יסוד: חופש העיסוק, גובר כאן על נזקים כלכליים שעלולים להיגרם לגופים המסחריים בעקבות החוק.

עם זאת, לדעתי ראוי היה לתקן ולהבחין בין סוגי אלכוהול שונים לעניין החוק, לבחון לעומק את אפשרויות הפרסום והשיווק הגלויות והסמויות במדיות שונות, שלא בהכרח זכו למענה בלשון החוק. החוק, למשל, מתייחס לפרסום גרידא בלבד ומותיר כר נרחב לפעילות יחסי הציבור בתחום. גם הגבלת הפרסום באינטרנט הוכנסה לחוק בדיעבד ונרשמה אך ורק בתקנות, ללא התייחסות לכך בלשון החוק עצמו. הגבלה זו עדיין נתונה לבחינת בג"צ, בעקבות עתירה שהגישו בעלי היקבים המקומיים כנגד ההגבלות.

האם אכיפת החוק כלשונו אכן תספק לבני הנוער את ההגנה הנדרשת מפני פיתויי הטיפה המרה? קשה לאמר בוודאות. ילדים סופגים תרבות שתייה גם בביתם ולהורים יש תפקיד מפתח במניעת הרגל קלוקל זה, כמו גם למערכת החינוך. על המחנכים מבית ומחוץ להקפיד על העברת מידע והסברים מקיפים בנושא, ולצד אכיפה משמעותית של החוק החדש ופעילות בקרה ערה במרכזי הבילוי (כולל בדיקות פתע), יש לקוות שנתוני השתייה בקרב בני נוער ילכו ויפחתו.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין 

הכותב הוא עו"ד שעוסק במשפט חוקתי ומנהלי

**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.