$
משפט

ניצחון למדינה בבוררות מול כיל; המשמעות: על החברה לשלם למדינה כ-2.5 מיליארד שקל

ברוב של שניים נגד אחד השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן ועו"ד אלכס הרטמן מול עו"ד רם כספי - הוחלט לקבל את שתי טענות המדינה בבוררות: חובת התמלוגים היא גם על מוצרי המשך ותרכובות ולא רק מוצרי היסוד, והחובה היא גם על מוצרים שיוצרו מחוץ לשטח הגיאוגרפי של ים המלח

משה גורלי 13:1619.05.14

פסק הבוררות קבע: ניצחון למדינה בבוררות מול מפעלי ים המלח. ברוב של שניים נגד אחד - שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן ועו"ד אלקס הרטמן ממשרד ש. הורביץ מול עו"ד רם כספי - נקבע ש"על מפעלי ים המלח לשלם למדינה תמלוגים על מכירת מוצרי יסוד... ועל מכירת מוצרי המשך המיוצרים על ידי חברות הקונצרן שמפעליהן ממוקמים הן באזור ים המלח ובשטחי סביבתו והן מחוצה לו, בארץ ובחוץ לארץ". 

המשמעות הכספית של פסיקת הבוררים היא כי כיל תשלם על השנים שנדונו בבוררות (2010-2000) כ-850 מיליון שקל, ועל התקופה שעד תום הזיכיון (2030-2010) 1.6 מיליארד שקל. משמעות פסק הבוררות היא כ-2.5 מיליארד שקל.

 

התפלגות הבוררים תאמה את מינויים. המדינה בחרה בהרטמן ואילו כספי נבחר על ידי כיל. התוצאה היא שראש ההרכב השופטת שטרסברג-כהן הצטרפה להרטמן והכריעה לטובת המדינה.

 

בכך התקבלו שתי טענות המדינה בבוררות: חובת התמלוגים היא גם על מוצרי המשך ותרכובות ולא רק מוצרי היסוד. והחובה היא גם על מוצרים שיוצרו מחוץ לשטח הגיאוגרפי של ים המלח.

 

טובה שטרסברג כהן, שופטת בדימוס של ביהמ"ש העליון טובה שטרסברג כהן, שופטת בדימוס של ביהמ"ש העליון צילום: עמית שאבי

 

בשלב כלשהו במהלך הבוררות ניסתה כיל להגביל את תשלום התמלוגים אך ורק לייצור המופק במפעל שבים המלח. יש לציין שעד היום, רוב מפעלי הקונצרן ממוקמים בישראל מחוץ לאזור ים המלח.

 

המדינה תבעה ב־2011 באמצעות עורכי הדין גיל אוריון ועודד רביבו מחברת מפעלי ים המלח (חברה־בת של כיל) 291 מיליון דולר. את כיל מייצגים עורכי הדין עדי קפלן ואלון גלילי. העילה: השתמטות של שנים מתשלום מלוא התמלוגים למדינה. את כיל מייצגים עורכי הדין עדי קפלן ואלון גלילי.

 

עו"ד רם כספי עו"ד רם כספי צילום: אוראל כהן

 

הבוררות החלה לאחר שהמדינה כבר העלתה את שיעור התמלוגים שהיא גובה מכיל מ־5% ל־10% על כריית אשלג בים המלח. אולם מסקנות ועדת ששינסקי 2 שפורסמו אתמול החזירו את הגבייה ל-5% ועל חומרי הבסיס בלבד. פסק הבוררות מחייב תשלום גם על מוצרי ההמשך.

 

עו"ד אלקס הרטמן עו"ד אלקס הרטמן צילום: תומי הרפז

 

העלאה זו נעשתה כחלק מהסכם רחב יותר שלפיו תממן כיל בשנים הבאות את עיקר פרויקט קציר המלח, שנועד להפסיק את עליית המפלס שמסכנת את המלונות באזור, ושעלותו כ־4 מיליארד שקל. הסיפור החל מעובד מדינה ערני, דן ג'ונה, סגן חשב משרד התמ"ת.

  

מפעל המגנזיום של כיל בים המלח מפעל המגנזיום של כיל בים המלח

 

חוק זיכיון ים המלח משנת 1961 קובע שתמורת הזיכיון לניצול אוצרות הטבע שבים המלח, על מפעלי ים המלח לשלם למדינה תמלוגים משוויין של שתי קבוצות מוצרים: חומרי הגלם ומוצרי ההמשך. חומרי הגלם מופקים מים המלח (אשלג, ברום ומגנזיום) ומוצרי ההמשך הם מוצרים המורכבים מחומרי הגלם ומחומרים שאינם מים המלח, למשל תרכובות ברום.

התביעה הוגשה לאחר שהתברר למדינה ששנים שילמה מי"ה תמלוגים רק על חומרי הגלם אך לא על התרכובות ומוצרי ההמשך.

 

המדינה ביקשה להוכיח בבוררות כי בכיל ידעו כי קיים "סיכון" שהחברה חייבת בתשלום התמלוגים על מוצרי ההמשך. למשל, באמצעות דברי יו"ר הדירקטוריון ויקטור מדינה בישיבת דירקטוריון כיל שבו נידונו התמלוגים עבור מוצר המשך, המגנזיום המתכתי: "יש בחוק הזיכיון שני סעיפים. לפי סעיף אחד התמלוגים נקבעו לפי עמדתנו, אולם אם הקביעה תיקבע לפי הסעיף השני, ייקבעו התמלוגים לפי שווי המגנזיום המתכתי. הנושא כל כך מהותי, שאי אפשר להשאירו עם סיכון שמא ירצו להפעיל את הסעיף השני (התמלוגים על מוצר ההמשך — המגנזיום המתכתי — מ"ג)". כלומר שבכירי כיל דיברו על ה"סיכון" שעמדתם לא תתקבל, והם יחויבו בתמלוגים על תרכובות "לפי הסעיף השני". ובכל זאת כיל בחרה לא ללבן את הסוגיה עם המדינה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x