כשהיועץ המשפטי תוקע גול עצמי

בשבוע שעבר הורשעו איגוד שמאי הביטוח ויו"ר האיגוד עזרא שוהם בהסדר כובל. ההרשעה התבססה על איגרת ששלח שוהם ביולי 2008 לחברי ענף הרכב באיגוד. לאיגרת צורפה חוות דעת שפירטה תחשיבים של תעריפי שכר טרחה. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים עודד שחם הרשיע את האיגוד ואת שוהם לאחר שקבע שהאיגרת מהווה "המלצה על קו פעולה לעניין קביעת שכר טרחה". ולכן סיכם השופט: "יסוד הפגיעה המסתברת בתחרות הוכח מעבר לספק סביר. ענייננו בהמלצה על אופן קביעת המחיר הראוי שנשלחה לחבריו של איגוד עסקי על ידי יו"ר האיגוד".

עו"ד תומר ריטרסקי

"לא זוכר שאישרתי חוות דעת כזו"

במעמקי פסק הדין מסתתר סיפור מעניין שראוי להציפו כלקח כללי. הנאשמים זימנו כעד הגנה את עו"ד תומר ריטרסקי שהיה היועץ המשפטי של האיגוד. ריטרסקי, קיוו הסנגורים, יספק את "הגנת ההסתמכות", כלומר את הכיסוי המשפטי המטהר שלפיו פעלו הנאשמים תוך הסתמכות על עצת עורך דין. אלא שריטרסקי לא סיפק את הסחורה, ועדותו התבררה כגול עצמי שסייע דווקא לתביעה ולא להגנה.

בחקירתו בבית המשפט אמר ריטרסקי: "אני לא זוכר שאישרתי חוות דעת כזו להפצה. נעשה בה שימוש של פיל בחנות חרסינה. אם יש איזושהי איגרת, שאני לא יודע מאיפה נחתה, הרי שכל הדברים שהזהרתי לא לעשות אז נחתו שם... לאורך כל הדרך הזהרתי שאסור להמליץ ובוודאי (שלא) להנחות את השמאים לשכר טרחה מסוים".

שופט עודד שחם צילום: בוצצו בירן

בית המשפט אף השתכנע שריטרסקי לא ראה כלל את האיגרת: "עולה מן הדברים גם כי בפני עו"ד ריטרסקי לא עמדה האיגרת, וכי לא היה מאשר בשום אופן את הפצתה לשמאי הרכב".

"הגנת ההסתמכות" עלתה לראשונה במשפט הישראלי במשפטו של אלי הורביץ ז"ל, שהיה המנהל ובעל השליטה בטבע. נטען שם שאחד השיקולים לקביעת כשרותו או פסלותו של תכנון מס כבסיס לאישום פלילי הוא ההסתמכות על חוות דעתו של עורך הדין. הטוען להסתמכות על עצת עורך דין, נקבע במקרה ההוא, חייב להראות שלעורך הדין היו ידועות כל העובדות הרלבנטיות. העובדה שריטרסקי לא ראה כלל את האיגרת שוללת את הגנת ההסתמכות במקרה הנוכחי.

ריטרסקי הוזמן להעיד מטעם ההגנה מפני שבחקירתו ברשות ההגבלים העסקיים הוא לא טען שיש מניעה משפטית להפיץ את חוות הדעת הכלכלית. ודברים דומים הוא אמר גם באולם בית המשפט: "אני עדיין לא חושב שחוות דעת כזאת כמחקר מקצועי, לו היתה מופצת כך, היא הפרה של דיני ההגבלים העסקיים".

גם לחוות דעת זו טרח ריטרסקי להציב הסתייגות: "אם רוצים להיות יותר קדושים מהאפיפיור, אז אפשר לחשוב שיש בה איזשהו טעם של המלצה". לגבי האיגרת, העיד ששוהם אף לא התייעץ עמו קודם להפצתה. אגב, גם אם ריטרסקי בעדותו היה קובע שהאיגרת, לאחר שראה אותה, אינה מהווה הפרה של חוקי ההגבלים לא היתה לכך משמעות שמלבינה אותה, כיוון שהפרשנות הסופית לגבי אופיה נתונה בידי בית המשפט. אבל לעדות כזו, לייעוץ שהיה מכשיר ומאשר לשוהם לשלוח אותה, היה משקל ניכר בכל הנוגע להגדרות החוק באשר ל"מודעות" ול"יסוד הנפשי" שאמור לעמוד מאחורי העבירה. אלא שריטרסקי לא התבקש, לא ייעץ ואף הזהיר לגבי הסיכונים שבהמלצה משתמעת. לכל היותר הביע עמדה חיובית מסויגת לגבי חוות הדעת. גם על היחס בין האיגרת לחוות הדעת ניטשה מחלוקת שהוכרעה אף היא בפסק הדין: "חוות הדעת צורפה כנספח לאיגרת, ולא להפך", כתב השופט.

פעלו ב"סתירה חזיתית לעצת היועץ"

אלא שכאמור מרכז כתב האישום הוא האיגרת ולא חוות הדעת. ולכן ממש לא ברור מדוע הוזמן עד הגנה שלא רק שלא ראה את גרעין כתב האישום, אלא שאף חיזק את משמעותו הפלילית. "עו"ד ריטרסקי", נכתב בפסק הדין, "העיד שכל מי שעמד איתו בקשר הוזהר באופן מפורש שאסור להמליץ או להנחות על שכר טרחה מסוים. הוא הוסיף והעיד שהאיגרת עומדת בסתירה חזיתית לעצה שמסר". בסך הכל פעל ריטרסקי כמצופה מ־"officer of the court" שהעיד בהתאם למצפונו המקצועי ולא בהתאם למה שציפו ממנו הנאשם וסנגוריו שהזמינו אותו. עו"ד ריטרסקי לא השיב לפניית "כלכליסט".