בנט והאיום האתיופי

כשעלה השר בנט לנאום בוועידת "כלכליסט" לעסקים, לא חיכו לא כתבים צבאיים. זה לא מנע מהשר להתהדר במהלך כמו צבאי מעשה משרדו: "יירטנו כל דבר... התגאה השר ולא, הוא לא כיוון לקאסמים אלא ליירוט רגולציה המגינה על זכויות עובדים.

כשהוא מצויד בקלסר עבה (במשקל של קילו וחצי לדבריו) התפאר השר בשורת חוקים שקיפחו את חייהם בטרם עת. הצעת חוק - הכרה בפגיעה ממניע גזעני במקום העבודה כתאונת עבודה? יורט! הצעת לעידוד העסקת יוצאי אתיופיה? יורט גם יורט. "לא ניתן לקילו וחצי הזה לעבור" אמר. הרעיון של עידוד העסקת יוצאי אתיופיה, הוא רעיון חשוב מוסיף השר, אבל (רחמנא ליצלן) "לא ברגולציה". כך לא נוכל עודד יזמות עסקית חדשה.

קידום שוויון הזדמנויות ליוצאי העדה האתיופית, איננו רק רעיון "מקסים", הוא צו השעה עבור רבים מבני העדה הניצבים בפני תקרת זכוכית בלתי מוסברת - לכאורה. כיצד ייתכן למשל כי השכר של אקדמאי ישראלי ותיק כפול משל אקדמאי יוצאי אתיופיה? כיצד ניתן להסביר כי רבע מהאקדמאיות האתיופיות מרוויחות שכר מינימום או פחות, או שרוב האקדמאים בני העדה לא עובדים בתחום התואם את השכלתם (עפ"י נתוני משרד הקליטה).

שר הכלכלה, נפתלי בנטצילום: ענר גרין

עבורי ועבור חברי, עובדי מוקדי הקליטה האתיופים (ואקדמאים מבני העדה המשקפים את הסטטיסטיקה המקוממת הזו) האמירה של בנט לא מפתיעה. להיפך, יחסית לעמדת משרד הקליטה למשל, זו עמדה מרוככת. למשרדי הממשלה - כך למדנו על בשרנו - יש עניין בהנצחת מעמדם של עובדים אקדמאים מבני העדה. תפקידנו הייעודי מאוד ברור.

מי מעסיק את עובדי מוקדי הקליטה?

מוקדי הקליטה מוכרים בעדה האתיופית כ"בית שני". כ-75% מבני העדה משתמשים במוקדים הללו. רשמית, תפקידם של המוקדים הוא לספק שירותי סיוע לתעסוקה וחינוך. אולם זהו רק טפח קטן מפעילותם. המוקדים הם היעד לטיפול בדרישות תשלום מנופחות מצד חברות סוללריות; חששות מעיקולים; מאבק מול בעלי דירות או חברות ביטוח; עזרה לחיילים מול רשויות הצבא ולקשישים מול הביטוח הלאומי.

המוקד הפך לכלי חלופי עבור הרשויות המקומיות. בהעדר עובדים דוברי אמהרית, נוח לעיריות ולרשויות הרווחה להעביר אלינו את הטיפול בעבירות אלימות במשפחה או בין בני נוער. משרד הקליטה אף מגדיל ומצהיר כי המוקדים הם ה"זרוע המבצעית של משרד הקליטה". ומי מעסיק את עובדי המוקדים? כאן חשיבותם של המוקדים מתפוגגת משום מה, ומשרד הקליטה בוחר לקחת צעד אחד לאחור ולהתנער מן העובדים. תחת זאת מועסקים העובדים על ידי שורה של חברות קבלן. עובדי המוקדים "חיים ממכרז למכרז" כלומר, בסופה של שנה מסתיים החוזה. בשנה הבאה אין כל ביטוי לא להשכלה שלנו, לא לוותק שצברנו. וותיקי העובדים במוקדי הקליטה מחזיקים בתלושי משכורת שלא התעדכנו 13 שנה!

"קליטת יהודי אתיופיה היא פרויקט זמני", אומרים לנו במשרד הקליטה ועל כן אתם "פרויקטורים" . המציאות כמובן מורכבת יותר. "אקדמאים יוצאי אתיופיה" מכירים היטב את הזמניות הזו ואת מעמד הפרויקטור. כך למשל מפרסם הג'וינט בימים אלה מודעה המחפשת מנהל הדרכה ארצי לקידום תעסוקתי של צעירים מן העדה ומבהיר מעל לכל ספק, כי הג'וינט איננו המעסיק. כך מבטיחים משרדי ממשלה ומוסדות ממלכתיים כי יש מי שיעסוק בקליטת העולים, מבלי שידבק בהם רבב בשל קשיי הקליטה- אחרי הכול הם אינם המעסיק.

העסקה ישירה של עובדי מוקדי הקליטה ו"פרויקטורים" דומים איננה רק רעיון תיאורטי "מקסים". זו חובתה של המדינה. אין כל סיבה שלא להכיר בהשכלתם של עובדים ושנות עבודתם רק משום שהם מטפלים בקהילה האתיופית. כן, גם ב"רגולציה". אנו במוקדי הקליטה, כבר לא מצפים ששינוי מערכתי יתרחש מעצמו, והתאגדנו בכוח לעובדים לקראת מאבק שבוודאי עוד נכון לנו. לשר בנט נאמר רק, שעידוד יזמות ישראלית היא יוזמה מבורכת. ניסיון למנוע חקיקה המגבילה את פעילות המעסיקים היא עמדה לגיטימית, אך היות ומרבית העובדים בישראל ימשיכו להשתכר כשכירים, יש מקום לבחירת מילים אחרת. העובדים (לא משנה מאיזו עדה) אינם אויב שאת זכויותיהם יש "ליירט".

הכותב הוא חבר הנהגה עובדי מוקדי הקליטה