לחלום על פראג

לאחר שבנק ישראל הותיר את הריבית ללא שינוי בשבוע שעבר, השקל התחזק מול סל המטבעות לרמה שלא נראתה מאז תחילת שנות האלפיים. חציית הרף הסמלי של 3.5 שקל לדולר עוררה קריאות לקובעי המדיניות להתערב ולבלום את התחזקות המטבע הישראלי שפוגעת ביצוא.

חשוב לציין בהקשר זה, כי לאחר התבטאויותיו של שר האוצר יאיר לפיד לפני כחודש בנוגע לתכנון צעדים, בשיתוף הבנק המרכזי, שיביאו להיחלשות השקל, שוק המט"ח נמצא בהמתנה להתערבות כלשהי. עד כה לא ראינו צעדים "שוברי שוויון" בשוק המט"ח. משרד האוצר המיר עוד קצת חוב דולרי לשקלי, ללא השפעה משמעותית על השקל, ובשבוע שעבר הופעל אמצעי חדש של מתן אפשרות לשלם מס רווחים כלואים בדולרים, אך גם זה משפיע רק בשוליים.

בינתיים, מצטברות עדויות מטרידות על המתרחש בתעשייה הישראלית. בשבוע שעבר התפרסם מדד מחירי היצוא (בדולרים) לרבעון השלישי. לכאורה, מדד מחירי היצוא נותר יחסית יציב בשנתיים האחרונות. ואולם הממוצע מסתיר את העובדה שבשעה שמחירי היצוא של ענפי טכנולוגיה עילית עלו, בשאר התעשיות מחירי היצוא נמוכים בהשוואה לסוף שנת 2011. ירידה במחיר הדולרי של היצוא בתעשיות המסורתיות, שגם כך סובלות מרווחיות נמוכה, בשילוב התחזקות השקל, מהווה איום על קיומן.

מצב זה עורר קריאות ליישם בישראל את הפתרון הצ'כי שהציבה לפני כמה שבועות רצפה לשער החליפין של המטבע שלה. הבנק המרכזי במדינה זו התחייב לקנות כל כמות של מטבע חוץ כדי להגן על הרצפה. הפתרון מצליח לעת עתה. גם בשוויץ, שהנהיגה מדיניות דומה לפני כשנה, הצבת רצפה מנעה התחזקות הפרנק השוויצרי.

אך פתרון קל כביכול זה, אינו כה פשוט במציאות. כדי לבצע מהלך דומה, בנק ישראל לא רק זקוק לתמיכה פוליטית חזקה של כל הגורמים בתוך ישראל, אלא גם ללגיטימציה בינלאומית. אחרת, צעד כזה יכול להתפרש כמניפולציה על המטבע במטרה לזכות ביתרון תחרותי לא הוגן.

מה שמותר לצ'כיה. פראג צילום: shutterstock

מצבה הכלכלי של צ'כיה שונה מאוד ממצבה של מדינת ישראל. לכן, המהלך שהיא עשתה זכה לתמיכה של קרן המטבע הבינלאומית, אשר בדו"ח האחרון על צ'כיה אף המליצה על התערבויות בשוק המט"ח.

צ'כיה נמצאת בגירעון כרוני בחשבון השוטף, בשעה שישראל נמצאת בעודף. למעשה, למרות עוצמתו של השקל, היצוא הישראלי עדיין עולה על היבוא, שלא כמו המצב בצ'כיה. הצמיחה הכלכלית בצ'כיה שלילית כבר 7 רבעונים רצופים, כאשר ישראל ממשיכה להציג צמיחה חיובית ויציבה של כ-3%. האינפלציה בצ'כיה קרובה ל-0%, שפירושה סיכון של גלישה לדפלציה. בישראל האינפלציה קרובה לאמצע יעד האינפלציה של 2%. שיעור האבטלה בצ'כיה נמצא בעלייה מתמדת, בשעה שבישראל האבטלה ירדה לרמה הנמוכה ביותר אי פעם.

לכך יש להוסיף, שבצ'כיה מורגשת פעילות הספקולנטים הזרים, הרבה יותר מאשר בישראל. משקיעים זרים מחזיקים יותר מ-30% מהחוב של צ'כיה, לעומת כ-10% בלבד בישראל (שקל +מט"ח) של ישראל.

בקיצור, ישראל לא נראית מספיק "מסכנה" כדי שהתערבות חריגה שלה בשוק המט"ח תתקבל בהבנה בעולם. ובלי ה"חותמת" הבינלאומית, צעד שכזה מצד בנק ישראל והאוצר לא יעבור בשקט - במיוחד כאשר גם שר האוצר וגם הנגידה חדשים בתפקידם, ומעמדם הבינלאומי - במיוחד זו של קרנית פלוג - עדיין אינו מספיק מבוסס.