מי נושא באחריות התאגידית?
כל העובדים אחראים למעשיו של ארגון, גם אם הם בפועל חדשים, ורק אתמול נקלטו בו כעובדים
"אחריות תאגידית" מציינת תפישה מסוימת של אחריות. ליתר דיוק מדובר על אחריות של תאגיד כלפי צד אחר כלשהו: כלפי העובדים, כלפי בעלי המניות, כלפי הספקים, כלפי הציבור, ועוד. מרכיב אחד עובר דרך כל האופנים שבהן מתבטאת אחריות זו והוא שאחריות תאגידית הינה, בראש וראשונה, אחריות קולקטיבית, כלומר, אחריות לה שותפים מספר בני אדם ביחד. אלה אמורים להוציא לפועל בדרכים שונות, ולא פעם באופנים עקיפים, את המדיניות של הארגון בו הם עובדים או חברים. למעשה כל הצורך שלנו בארגונים נובע מכך שהם יכולים לבצע משימות מורכבות מכפי כוחותיו של כל יחיד. הודות לקיומם ניתן לחלק כל משימה למספר רב של שלבים, ולמומחים מקצועיים שונים.
מתוקף כך שארגון יכול לפעול באופן מכוון בהתאם למטרותיו מקובל לייחס לו אחריות על פעולותיו. כך הדין ביחס ליחידים וכך גם ביחס לארגונים. אבל ארגונים נושאים באחריות שונה מזאת שבה נושאים כל אחד ואחד מעובדיו בפני עצמו, שכן משימותיו של הארגון נקבעות ומיושמות על ידי בני אדם יחידים, אלא שהפעם מתוך מעמדם כעובדיו של הארגון כלומר, הם פועלים בשם הארגון. 'רמדיה', למשל, נשאה באחריות עובדיה למחדל תחליפי חלב האם שבצעו. ואולם, מי בדיוק נושא באחריות לפעולותיה של 'רמדיה'?
ארגונים מציבים מטרות משותפות לכלל עובדיהם. מימושן של המשימות הללו הוא מימוש משותף, מעין יצירה משותפת של כלל העובדים, ללא קשר לדרגתם, או להכנסתם. כאשר 'מכבי' או 'הפועל' מנצחים משחק אליפות, כל שחקני הקבוצה אחראים לניצחון (גם אם לא בחלקים שווים), בדיוק כמו במקרה של הפסד. לתוצאות המשחק נושאים באחריות גם שחקני הספסל, אלה שלא שיחקו בכלל באף משחק העונה. השותפות הזאת באחריות נוצרת מתוך עצם ההשתייכות למפעלה של הקבוצה, מתוך השתייכות לארגון.
למעשה הארגון, כל ארגון, הוא שלם הגדול מסכום חלקיו. מתרחשים בו אירועים שלא יכולים להתרחש במרחב החיים של כל אינדיוודואל. שפה מיוחדת, מנהגים, נורמות עבודה, הווי, ואווירה משותפים מתפתחים בכל ארגון. אלה יכולים להתקיים רק בקולקטיב. לארגון יש חובות מוסריות, ולצידן גם זכויות (לפתח שפה, הווי, מטרות, ועוד). מי שיש לו את שני אלו נושא באחריות, גם קולקטיבים. בני האדם המהווים את אבני הבניין של הארגון נושאים באחריות לפעולות הארגון, כעובדיו, כחלק ממנו, ולא כאינדיווידואלים בפני עצמם.
מכאן שלאחריות תאגידית, יכול להיות מובן כאחריות שבה נושאים ארגונים כלפי בעלי עניין שונים. השאלה מי בדיוק נושא באחריות זו איננה שאלה פורמלית שהמענה לה מצוי בשדה השיח המשפטי, אלא שלמעשה התשובה היא שכל עובדיו אחראים למעשיו של הארגון, גם אם הם בפועל חדשים, ורק אתמול נקלטו בו כעובדים. הם אחראים לפעולותיו מכוח ההשתייכות, ולא מכוח התרומה לפעולה זו או אחרת שלו, עקיפה ככל שתהיה. כך הם הדברים כאשר אנו משבחים את עובדיו של תאגיד בשל הישגיו (אפל, או נאס"א למשל), או כאשר אנו מגנים אותו בשל מעשיו הבלתי מוסריים (רמדיה, או אל קעידה). הכרה זו בערך המוסרי של פעולותיהם מבטאת ייחוס אחריות לקולקטיבים אלה בשל יצירה משותפת שבה חבריהם נוטלים חלק.
ד"ר רוברט אלבין הוא מרצה בכיר במכללת ספיר, ויועץ לאתיקה ולאחריות תאגידית בתובנות להישגים
