עימות חזיתי
אלשטיין הפסיד את המלחמה על אי.די.בי במו ידיו ועתה הוא מנסה לחבור לבן־משה
זו היתה ההצגה הכי טובה בעיר. לא צפויה, מפתיעה, שהעירה מתרדמה את התהליך המייגע של רכישת השליטה באי.די.בי שמתנהל כאן יותר משנה וחצי. אחרי שאתמול בבוקר הודיע השופט איתן אורנשטיין כי אין לדון בהצעה המשותפת והחדשה של קבוצת אלשטיין ובן־משה, הדברים נראו ברורים. בית המשפט אמר את דברו כשקבע כי לא תהיה התמחרות. גם אם ניתן היה לקבל את הטענה שההצעה החדשה הוגשה רק למקרה שלא יהיה רוב לאחת ההצעות המתמודדות, הרי שמדובר בזלזול מוחלט בהחלטה של בית משפט.
לגיטימי לנסות למקסם את ההצעות ולהגיע להחזר הטוב ביותר. אבל מאחורי ההחלטה שלאורנשטיין עמד גם היגיון: אי.די.בי פתוח עומדת בפני תקופה קשה, ואם ההון לא יוזרם אליה במהירות, היא עלולה לא לעמוד בחובותיה. במילים אחרות: ג'רמי בלנק וחגי בדש יקבלו לידיהם במקרה כזה את החברה לידיהם כנושי אי.די.בי פתוח, בלי לנקף אצבע. השאלה היא, עם מה יישארו אז מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות?
אלשטיין ובן־משה לא ידעו להפסיד במקרה הזה. אלשטיין שנאלץ לחזות בעיניים כלות בהשקעה של 25 מיליון דולר בגנדן שיורדת לטמיון יכול להאשים רק את עצמו. ברגעי האמת הוא שהה בחו"ל ולא היה כאן לגבש הצעה אמיתית וטובה. את המלחמה הזו הוא הפסיד במו ידיו ועתה הוא מנסה לחבור לגורם כמעט עלום בשוק ההון המקומי ולנסות לפעול יחד. הם ניסו להציג עצמם כאנשי חוק וסדר. אבל אם כך נוהגים באסיפה, מישהו חשב איך ינהגו כבעלי שליטה?
זה היה ניסיון להשתלט על אסיפה תוך חריגה מסדר היום שלא לאפשר את הצגת ההצעה המשותפת. זה בדיוק מה שעשו בן־משה ואלשטיין בתמיכה אינטנסיבית של נאמני האג"ח ועו"ד נועם שרון. הם צפצפו על השופט ועל הנציג שלו באולם, חגי אולמן, שדרש להפסיק את הביזיון. הם הצליחו אולי להביא לנושים הצעות נהדרות, אבל בעטו בדלי ברגעים האחרונים בהתנהלות כוחנית. ההתנהלות הזו עשויה להביא אולי עוד 20 מיליון שקל למחזיקים, אבל עלולה גם לפגוע בתהליך כולו וכאן הם נטלו על עצמם הימור לא קטן.
