האם חילוט ערבות יחשב הפסד הון?
בעל מניות נתן ערבות אישית לחברה תמורת הלוואה בנקאית. החברה נקלעה לקשיים והבנק חילט את הערבות. האם יכול בעל המניות להתקזז על הפסד הערבות מבחינת רשויות המס? לא תמיד
11:23
10.09.13
הפסד כספי כתוצאה מחילוט ערבות שגור במציאות הכלכלית והעסקית בישראל. לעיתים קרובות אנו נתקלים במצב שבו חברה נוטלת הלוואה מהבנק נגד ערבות אישית של בעלי המניות. כאשר החברה איננה עומדת בהתחייבויותיה, נפרע הבנק מן הערב ע"י מימוש הערבות.
אולם, בעוד שמבחינת החברה פניית הבנק לערב לצורך פירעון ההלוואה מהווה סוף פסוק - מבחינת הערב, מדובר בתחילתו של הליך ארוך ומתיש, בפרט בהיבט המיסויי.
הלכת זיסו-גולדשטיין (של ביהמ"ש העליון) קבעה כי ערבות שחולטה, תחשב "להפסד הון" של הערב, ולכן ניתן לקזז את ההפסד כנגד רווחי ההון של הערב.
הפסד הון מחילוט ערבות - לא בכל מחיר
לאחרונה, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק הדין בעניינו של עזבון המנוח משה פיינגולד. באותו מקרה לא קיבלו רשויות המס את בקשתו של הערב - המנוח - לראות ערבות שנתן וחולטה, כהפסד הון.
פסק הדין מגולל את סיפורו של המנוח, שהעמיד נכס מקרקעין כבטוחה להלוואה שנטלה חברה בבעלותו. לאחר שהחברה לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה, מכר הבנק את הנכס. מכירה שהניבה למנוח רווח הון גדול בסך 2.7 מיליון שקל.
המנוח ביקש כי יכירו לו בסכום המכירה של הנכס בידי הבנק כהפסד הון, ויקזזו אותו מול רווח ההון שנוצר לו במכירת הנכס. בכך, כאמור, יופחת סכום המס שיהא עליו לשלם.
השופט מגן אלטוביה צילום: בוצצו בירן
פקיד השומה סירב לבקשה, מהסיבה שבמועד חילוט הערבות, המנוח חב כספים לחברה, כך שבעצם נוצר קיזוז בין הסכומים שהוא עצמו היה חייב לחברה לבין הסכומים שחולטו ממנו לצורך כיסוי חובות החברה. לגישת מס הכנסה, "לכסף אין ריח" - הכסף ששימש לפירעון חוב החברה כלפי הבנק, היה כסף של החברה, שהיה ברשותו של המנוח, ולכן מדובר בכלל ב"קיזוז חובות" ולא בכספו של המנוח.
יורשי המנוח התנגדו לקביעותיו של פקיד השומה, וערערו עליהן. הם טענו, כי חובות המנוח לחברה כוסו עוד לפני מכירת הנכס, ובכלל, קיזוז חובות הוא הליך רצוני ולא אוטומטי. עוד טענו שקיזוז הוא "העדפת נושים".
השופט מגן אלטוביה דחה את הערעור בקובעו שעל היורשים היה להגיש דו"חות כספיים מבוקרים של החברה, כדי להוכיח את הטענה כי המנוח פרע את חובותיו כלפיה. בהעדר הדו"חות, לא ניתן לקבל את הטענה כי היתרות נפרעו, וייתכן אף שהיתרות גדלו לאורך השנים, אם במשיכת כספים נוספים ואם בצבירת ריבית על היתרות.
לגבי טענת ה"קיזוז האוטומטי" נקבע, כי אין ממש בטענה לפיה לא ניתן לקזז את חובות החברה. נהפוך הוא, נקבע, כי "עצם קיומם של חובות הדדיים של צדדים קשורים מצביע ברגיל על כך שכוונתם לקזז את החובות".
הגשת דו"חות כספיים ותיעוד מתאים - הדרך להימנע מהתאונה
על אף שיורשי המנוח ניסו להוכיח את טענותיהם בדרכים רבות, ובין היתר באמצעות הבאת עדויות מומחים והצגת תדפיסי בנק, נקבע כי המסמכים והעדויות לא יכולים להוות תחליף לדוחות הכספיים של החברה, אשר מעצם טיבם עוברים ביקורת של רואה חשבון מבקר.
נראה אם כן, כי פסק הדין מעמיד מכשול בדרכם של עסקים, אשר למרבה הצער כושלים בפעילותם העסקית, ומוצאים את עצמם מול שוקת שבורה - מצד אחד נכסיהם הפרטיים משמשים לפירעון חובות עסקיים, ומצד שני הם נדרשים לשלם מסים הנובעים ממימוש נכסים אלו באופן כפוי.
יש לשים לב - במרבית המקרים שבהם עסקים נקלעים לקשיים, מרוכזים מלוא המאמצים להצלת העסק והרכוש, ולא שמים לב לעניינים 'שוליים' כגון דוחות כספיים, סדר קיזוז והפסדים. אולם, ללא היערכות וליווי מתאים, הנזקים הכבדים של הליכי מימוש ערבות, עלולים להיות כבדים שבעתיים, ממש כמו במקרה זה- בו נדרשו יורשי המנוח לשלם מס על מכירת נכס, שבוצעה בכלל בידי הבנק.
המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. לאתר לחצו כאן
הכותבת היא רו"ח ושותפה במשרד ייעוץ המס דוידוב-בניטה
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
