היתרון שבהיחלשות השקל

הזינוק החד שנרשם אתמול בשערי המטבעות החשובים מול השקל נובע בעיקר מנאום הקרב שהשמיע שלשום שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, שסימן בעיני רבים את תחילת הספירה לאחור לתקיפה אמריקאית בסוריה. וכאשר תופי המלחמה נכנסים לפעולה, המטבעות הזרים, ובעיקר הדולר, הם המפלט הבטוח של המשקיעים.

5.5 שנים מנהל בנק ישראל מלחמה סיזיפית נגד התחזקות השקל כדי למנוע פגיעה ביצוא. במהלך המאבק הזה רכש הבנק סכום עתק של יותר מ־51 מיליארד דולר, שהחזקתם גורמת לו מדי שנה הפסדים כספיים לא מבוטלים. ביומיים האחרונים נעשית כאמור מלאכתו בידי אחרים, אבל השאלה הגדולה היא כמובן מה יקרה בהמשך. הסתבכות צבאית ממושכת של ארצות הברית בסוריה תביא מן הסתם להמשך המגמה של היחלשות השקל.

השקל ממשיך להיחלשצילום: בלומברג

יום חג לבנק ישראל

לא נעים לומר, אבל אירוע חמור כמו התלקחות צבאית כוללת באזור שתסחף אליה גם אותנו ואולי גם מדינות נוספות, עשוי להתגלות כשעתו הגדולה של בנק ישראל. אם וכאשר הדולר ימשיך ויטפס בהתמדה לעבר רמות של, נניח, 4 שקלים לדולר, יוכלו ראשי הבנק לעשות שתי פעולות שבסתר לבם הם מחכים להן כבר תקופה ארוכה.

הראשונה היא פשוט לקום ולזעוק בקול גדול: "אמרנו לכם" - שנים אתם תוקפים אותנו על אגירת הדולרים, וכעת מתברר שהימ"ח הפיננסי שהכנו מוכיח את עצמו. הפעולה השנייה, והחשובה הרבה יותר, היא שברמות מחירים כאלה יוכל בנק ישראל להתחיל למכור חלק מיתרות המט"ח העצומות שברשותו. ההסבר הרשמי למכירות הדולרים יהיה כמובן שגם שער דולר גבוה מדי אינו רצוי, כי הוא מייקר את מחירי היבוא ומגביר את האינפלציה, אבל הסיבה הלא רשמית היא דווקא המעניינת יותר.

משנת 1999 מדווח בנק ישראל על חשבונותיו במטבע חוץ בדרך מיוחדת: כאשר יתרות המט"ח שלו קטנות כתוצאה מהפרשי שערים, הבנק מדווח על כך כהפסד. לעומת זאת, כאשר שווי היתרות גדל מאותה סיבה בדיוק, הבנק יכול להציג זאת כרווח רק אם הוא מממש בפועל את יתרות המט"ח שברשותו.

במילים פשוטות: בנק ישראל יוכל לצמצם את ההפסדים העצומים שצבר במשך שנים רק ביום שבו הוא יתחיל למכור חלק מיתרות המט"ח. לפני כמה שנים קיבלו ראשי הבנק החלטה אסטרטגית, ולפיה הקטנת היתרות תתבצע רק בשער חליפין גבוה בהרבה מזה שהיה אז. והזדמנות כזו תתגלגל מן הסתם לידיהם רק ביום שבו תרחיש יום הדין יגיע לאזורנו.

סנונית שלא בהכרח מבשרת על אביב

גם היצואנים הישראלים יכולים לחייך לאור הזינוק החד שנרשם בשערי המטבעות החשובים מול השקל. עלייה של 1.5% ביום אחד בשער הדולר, בהמשך לעלייה של 0.4% שרשם המטבע האמריקאי ביום המסחר הקודם, מחזירה קצת את הצבע ללחייהם. ומה שיותר חשוב מבחינתם זו העובדה שהפעם לא מדובר בהתחזקות הדולר על חשבון היחלשות של מטבעות חשובים אחרים בעולם. בשני ימי המסחר הראשונים של השבוע התחזק גם שער היורו מול השקל בשיעור מצטבר של 1.9%.

היחלשות השקל מול מטבעות אחרים בעולם טובה ליצואנים, כי במקרה כזה הם מקבלים יותר שקלים עבור אותן סחורות ושירותים שהם מוכרים לחו"ל. המשק הישראלי הוא משק פתוח, וענפי היצוא מהווים את מנוע הצמיחה העיקרי שלו. משקל היצוא ללא יהלומים בתוצר מגיע לכ־33%, ולכן כאשר היצוא מרוויח יותר, הרווח הנוסף מחלחל לענפים רבים אחרים במשק.

הבעיה בכל הסיפור הזה היא שנתוני אתמול הם ככל הנראה רק סנונית אחת שלא בהכרח מבשרת על בוא האביב. שני התרחישים הנוספים שעשויים להתגלגל בעקבות האיום האמריקאי כעת, שהם גם ההגיוניים יותר, מציירים כבר סיפור אחר. האפשרות הראשונה היא שרוחות המלחמה שעולות כעת מוושינגטון פשוט ישקעו בתוך כמה ימים. אפשרות נוספת היא שארצות הברית תנחית על סוריה מכה צבאית חד־פעמית, והסורים יימנעו מפעולת תגמול נגדנו.

במקרה כזה, סביר להניח, מה שהיה עד עכשיו בשוק מטבע החוץ שלנו הוא גם מה שיהיה. השקל מתחזק במשך שנים בשל צירוף של כמה גורמים, שהעיקריים בהם הם פערי הריביות בינו לבין המטבעות החשובים בעולם והפער החיובי בין היצוא הישראלי לבין היבוא. בחודשים האחרונים נוספה לסיפור גם תחילת הפקת הגז הטבעי מקידוח תמר, שמקטינה את יבוא הדלקים לייצור חשמל. תנאים בסיסיים אלה נותרו פחות או יותר ללא שינוי, ולכן אם לא תחול איזו התפתחות דרמטית ולא צפויה, סביר להניח שכאשר הסערה הביטחונית האחרונה תחלוף, ישוב גם השקל להתחזק מול הדולר ומול היורו.