זהירות, שביר
תוכנית המדינה לפעול למניעת בריחת הכנסות תעשיית ההייטק או הגדלתן צריכה להיעשות במשנה זהירות
ההייטק הישראלי הוא שביר. אפילו שביר מאוד. התעסקות והתערבות יתר מצד הממשלה בתחום עדין זה יכולות להביא לשבירתו ולאו דווקא לשיפור כלשהו בתעשייה זו או בהכנסות המדינה ממנה.
בשנים האחרונות הפך הקניין הרוחני לנכס העיקרי של חברות ההייטק בישראל ובעולם. שווייה של חברת הייטק נגזר בעיקר מעוצמת הקניין הרוחני שהיא מחזיקה. לכן עידוד העברת קניין רוחני לישראל נדמה אולי כצעד חשוב לחיזוק הכלכלה המקומית, אך לא בטוח עד כמה ההשקעה בעידוד תשתלם בדמות השפעה מהותית על השוק.
סוגיית מניעת הבריחה של הקניין הרוחני מישראל היא כבר סיפור אחר לגמרי. אלא שכמעט באותה המידה שנושא זה הוא בעל השלכות משמעותיות, כך הוא נושא נפיץ הדורש משנה זהירות.
אין חולק על כך שיש חשיבות לעידוד אמיתי של תעשיית ההייטק להישאר בארץ ולהפוך את ישראל למרכז הפעילות העולמית העסקית של חברות ההייטק, ולא רק מרכז פיתוח כפי שישראל נתפסת כיום.
עם זאת, המדינה צריכה להיזהר שפעילותה בתחום לא תתברר כמקל בגלגלי התעשייה וכפגיעה בהזדמנויות לצמיחת החברות ורכישות עתידיות. מוטב כי המדינה תתמקד במתן הטבות תמריציות שונות, למשל הטבות מיסוי על העסקת עובדים בישראל.
אם כוונותיה של המדינה הן כנות, היא תצטרך לגבש הטבות משמעותיות דיין, שיוכלו להוות תמריץ משמעותי מספיק כדי להשאיר את החברות בארץ ולהתחרות במה שמציעות ענקיות הטכנולוגיה שמעבר לים.
