הכלכלנים כותבים: החוזה החברתי הבא
אבטלת הצעירים והזדקנות האוכלוסייה דורשות תוכנית פעולה מהפכנית שתגדיר מחדש את שוק תעסוקה
08:33
25.07.13
בכל רחבי העולם נעשו האבטלה, אי־התאמה מקצועית ופרישת עובדים לגמלאות גורמים המשפיעים על המדיניות הפיסקאלית ועל דיונים פוליטיים סוערים.
ידוע שהמדינות המפותחות מתמודדות עם בעיה קשה של הזדקנות האוכלוסייה, אך גם מרבית הכלכלות המתעוררות נמצאות בעיצומו של שינוי דמוגרפי, שהתפזרות הגילאים, אשר באה בעקבותיו, תיצור פירמידה הפוכה, בדומה לזו של המדינות המפותחות.
מגוון רחב של בעיות משפיע על שוק התעסוקה. בטווח המיידי הביקוש הצרכני הנמוך באקלים שלאחר המשבר הפיננסי העולמי שהחל ב־2008 משפיע רבות על כלכלות אירופה, ארה"ב ויפן. ואולם, הסוגיות המבניות הן שישפיעו על עולם התעסוקה בטווח הארוך.
מפעילי אתר לחיפוש עבודה בניגריהצילום: איי אף פי
החשובה שבסוגיות האלה היא הגלובליזציה, שמביאה לשינוי מתמשך באופן מדידת מיומנויות העבודה. הגלובליזציה יוצרת משרות בתחומים חדשים לגמרי, אך לא בכמות שמפצה על אובדן המשרות בתחומים מסורתיים, וכלל לא בטוח שאנשים שאיבדו את עבודתם יהיו מיומנים דיים למצוא עבודה אחרת.
בד בבד, העלייה בתוחלת החיים ובהוצאות הטיפול בקשישים שנלוות אליה היא האתגר הכלכלי העיקרי בחברות מזדקנות.
לכן דרושה הערכה מחודשת של תפיסת העבודה, של פיתוח מיומנויות מקצועיות ושל תוכניות פרי יש כמה עקרונות יסוד שכל תוכנית כזו חייבת לכלול.
ראשית כל, פיתוח מיומנויות מקצועיות חייב להפוך לתהליך שנמשך כל החיים. תהליך זה יתחיל בלימודים רשמיים וימשיך בהכשרות במסגרת העבודה וכן בשבתונים שיוקדשו ללימודים בנקודות שונות בקריירה.
עיקרון חשוב נוסף הוא הפיכה של היציאה לגמלאות לתהליך הדרגתי. אנשים יכולים לעבוד 1,800–2,000 שעות בשנה עד גיל 50 בערך, לרדת ל־1,300–1,500 שעות בשנה אחר כך ולקראת גיל 70 ל־500–1,000 שעות.
במקביל צריך להחיל שינויים בתנאי העבודה. משך ימי החופשה בתשלום צריך להגיע לשלושה או ארבעה שבועות עד גיל 45 ולעלות בהדרגה לשבעה או שמונה שבועות לקראת סוף שנות ה־ 60 שלהם.
מעסיקים ועובדים צריכים לדון בתנאי ההעסקה הגמישים האלה, אבל לעשות זאת בגיבוי תמריצים ובתמיכה פיננסית של הממשלה.
על הממשלות לעודד את הרחבת טווח הבחירה אישית של האזרחים בתחום התעסוקה. כך למשל, עובד יוכל לצאת לשנה של לימודים רשמיים בכל עשר שנים, והעלויות יתחלקו בין המדינה, המעסיק והעובד, שיקצה חיסכון לשם כך.
העלאת גיל הפרישה בשמירה על העקרונות הללו תאפשר לאזרחים לפנות זמן לפנאי וללימודים במהלך חייהם, ותהיה לה השפעה חיובית על פריון העבודה ועל הסיפוק האישי של העובדים.
החוזה החברתי החדש של המחצית הראשונה של המאה ה־21 חייב לשלב ריאליזם פיסקאלי, מתן מרחב לבחירות אישיות של הפרט וסולידריות חברתית, שתגן מפני התנודות בכלכלה. אנחנו צריכים לבנות מסגרת חדשה ומקיפה לחינוך, תעסוקה, פרישה ופנאי.
הכותב כיהן בעבר כשר הכלכלה של טורקיה, כמנהל תוכנית הפיתוח של האו"ם וכסגן נשיא הבנק העולמי. כיום הוא מכהן כסגן כנשיא מכון המחקר ברוקינגס. פרוג'קט סינדיקט 2013, מיוחד ל"כלכליסט".
