מדוע אנו לא סומכים על מערכת הבריאות?

הישראלים כבר לא סומכים על מערכת הבריאות הציבורית. זו המסקנה העולה מהנתונים המתפרסמים בתקשורת לאחרונה. סקר ברוקדייל שפורסם בימים האחרונים מעלה תמונה עגומה, לפיה אזרחי ישראל מביעים חוסר בטחון גובר באשר ליכולתה של מערכת הבריאות לספק מענה לצרכיהם בשעת הצורך - רק כ-50% מהנשאלים בטוחים כי יקבלו טיפול טוב במקרה של מחלה, לעומת 70%-90% בעולם.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי אמור להבטיח רפואה שוויונית ונגישה לכל האזרחים. בפועל, נראה כי החוק נותר לא פעם מאחור, והמערכת אינה פועלת להתאים את עצמה לצרכיהם של צרכני הבריאות ולמציאות המשתנה – הגידול באוכלוסייה, העלייה בתוחלת החיים, לצד הזדקנות האוכלוסייה והתפתחות הרפואה, אל מול השחיקה בתקציב הבריאות.

חולים במסדרונות בית חולים (ארכיון)צילום: אלעד גרשגורן

במצב הקיים אין מענה מספק במסגרת מערכת הרפואה הציבורית, יותר ויותר אזרחים פונים למציאת פתרונות חלופיים במסגרת פרטית. הדו"ח ההשוואתי שפרסם ארגון ה-OECD מציג ממצאים מדאיגים, לפיהם ההוצאה הפרטית על בריאות בישראל עומדת על 39% מכלל ההוצאה על בריאות, לעמת ממוצע של 27% במדינות הארגון, וכן כי 80% מהאוכלוסייה בישראל מחזיקה בביטוח בריאות פרטי. אלו מצביעים באופן חד משמעי על חוסר האמון של האזרחים במערכת הרפואה הציבורית.

אל לנו להתבלבל מהנתונים העולים מדו"ח ה-OECD, המציג נתונים אופטימיים באשר לתוחלת החיים הגבוהה ולשיעור תמותת התינוקות הנמוך בישראל – אלו מתקיימים למרות מצבה המדרדר של מערכת הבריאות ולא בזכותה, והם תוצאה ישירה של השקעת המדינה במערכת הבריאות הציבורית בעבר – לפני שני עשורים ואף יותר.

במצב שנוצר, גדלים הפערים בישראל בין אזרחים שיכולים לפנות למסגרת הפרטית, לבין אלו שידם אינם משגת ובצר להם נאלצים לסמוך על מערכת הרפואה הציבורית. אסור בתכלית האיסור כי מעמדה של הרפואה הפרטית זו יתחזק על חשבון זו הציבורית.

הבעיה הקיימת אינה טמונה ברופאים או בטיפול הרפואי עצמו, אלא בתשתיות - החל במחסור במיטות אשפוז ובכח אדם, לצד נגישות מוגבלת לשירותי בריאות בקרב הגופים השונים במערכת הבריאות, ביניהם קופות החולים, בתי החולים ומשרד הבריאות.

מדינת ישראל מנהלת את תקציב הבריאות תוך שמירה מכוונת על גרעון קבוע של קופות החולים ובתי החולים, דבר המביא לצמצום בשירותי הבריאות, תוך ניסיון לחסוך כמה שניתן על גב החולים. ממדיניות האוצר לתוספת השנתית לקופות עקב גידול האוכלוסייה ניתן ללמוד על השיטה - המדינה מבינה כי היא חייבת בהצמדת התקציב לגידול באוכלוסיה, אך דוחה את הפתרון עד לשנת 2016. התשובה לשאלה המתבקשת מי יכסה את הגרעון הנובע מהשיטה עד אז, היא כמובן האזרחים, שהקושי המתמשך בנגישות לשירותי הבריאות יעודד אותם לפנות אל המערכת הפרטית.

על מדינת ישראל להבין כי מאחורי המגמה הגוברת לפנייה לרפואה הפרטית, עומד תמרור אזהרה אדום. הבנת האזרחים כי אין ביכולתה של המערכת הציבורית לדאוג לבריאות אזרחיה, הביאה רבים מהם לקחת את האחריות לבריאותם.

אם המדינה תמשיך להתעלם מהצורך לפעול בדחיפות להצלת מערכת הרפואה הציבורית, כולל הזרמת תקציבים לשיפור תשתיות ולעצירת השחיקה הגוברת בתקציב הבריאות, אנו עלולים להיות עדים בעשורים הקרובים לירידה ניכרת במדדי איכות החיים של האזרחים, לצד עלייה בתחלואה ובתמותה. דרושה התערבות מיידית של המדינה להצלת הרפואה הציבורית ולהנגשת הרפואה הציבורית לאלו שזקוקים לה, לכל אותם חולים שאינם יודעים ולעולם לא יזכו לטעום רפואה פרטית מהי, באופן שיאפשר קבלת טיפול רפואי נאות לכל אדם בישראל וימנע המשך פגיעה בחולים.

שמוליק בן יעקב הוא יו"ר האגודה לזכויות החולה