"נדיר ששופט מתמנה בלעדינו"

בימים אלה, כשלשכת עורכי הדין בישראל משוסעת ומשותקת בגלל מאבקים פנימיים, נותר רק לקנא באחות הגדולה מעבר לים. ג'יימס סילקנט, הנשיא הנבחר של לשכת עורכי הדין האמריקאית (American Bar Association - ABA), מספר ל"כלכליסט" שאפילו מינוי שופטים בארה"ב עובר תחת פיקוח הלשכה. "הבית הלבן שולח אלינו את שמות המועמדים לשיפוט לפני שפורסמו, ואנחנו - בוועדה מיוחדת שמיניתי - מחליטים אם מדובר במועמדים ראויים או לא. ב־99% מהמקרים לא ימנו שופט שפסלנו. המסורת הזו החלה בתקופת אייזנהאואר. בתקופת בוש הבן זה היה יותר קשה כי המינויים פורסמו לפני שבחנו אותם. היום חזרנו לשיטה הישנה".

שתי ציפורים בביקור אחד

סילקנט המבקר בימים אלה בישראל, צד שתי ציפורים במהלך הביקור: מתארח בכנס הלשכה באילת, ואצל שותפיו הישראלים. ב־2001 השתדכה פירמת זיסמן אהרוני גייר (ZAG) לשותפות מלאה בבעלות ובהנהלה ישראלית־אמריקאית עם משרדו של סילקנט, Sullivan & Worcester (S&W).

ג'יימס סילקנט ראש לשכת עורכי הדין האמריקאי צילום: אוראל כהן

המשרד המשותף, שמונה יותר מ־200 עורכי דין, נקרא S&W/ZAG ומפעיל סניפים בניו יורק, בבוסטון, בוושינגטון ובתל אביב. המשרד מסייע לחברות ולמשקיעים המבקשים להתבסס בשוק האמריקאי ולאמריקאים המחפשים הזדמנויות בישראל. לצד ארה"ב וישראל פועלת הפירמה המשותפת בסין, הודו ואירופה לצד משרדים מקומיים. בזיסמן מדגישים שלא מדובר בנציגות, אלא במשרד משותף, ומתגאים על היותם ראשונים בישראל לכינון מודל כזה.

בלשכה האמריקאית חברים יותר מ־400 אלף עורכי דין מתוך כמיליון עורכי דין בארה"ב. סיליקנט נבחר לנשיא, ובאוגוסט הוא יחל שלוש שנות כהונה. החברות בלשכה וולונטרית ואינה חובה כמו בישראל. בעוד ה־ABA היא לשכה ארצית, אחראית כל מדינה (state) על הכשרת עורכי הדין בתחומה ועל הנפקת הרישיון.

מהן הבעיות המרכזיות של מערכת המשפט בארה"ב?

"תת־תקצוב של בתי משפט, פדרליים ומדינתיים. זו הבעיה מספר אחת של מערכת המשפט האמריקאית. הבעיה גורמת למחסור בכוח העזר המינהלי ולסגירת בתי משפט לכמה ימים בשבוע, וזה פוגע ביעילות ובשירות המשפטי. הבעיה השנייה בחשיבותה היא היעדר נגישות לבתי משפט לאוכלוסיות בעיקר בפריפריות שרחוקות מאות מיילים מבית המשפט. אנחנו מנסים לסייע באמצעות עורכי דין שאינם מועסקים, כדי לקרב את השירות לאוכלוסיות אלה".

"חובת דיווח? לא מתקבל על הדעת"

בישראל לשכת עורכי דין נקרעת בשאלת הזהות המסורתית, אם מדובר בגילדה שכל מהותה ועניינה הוא בתנאי המקצוע, או במוסד חברתי ערכי וחיוני בדמוקרטיה הישראלית. התשובה היא תמיד באיזון. בארה"ב, אומר סילקנט, התשובה היא עניין של התפתחות: "בשלב הראשון, הלשכה התמקדה בשיפור המקצוע. הכשרנו עורכי דין להתנהל בתוך המערכת והבירוקרטיה. לימדנו אותם להיות עורכי דין טובים יותר, וזה היה התמריץ להצטרף אלינו. בשלב השני עברנו לטפל בשיפור מערכת המשפט, בבתי המשפט, בפוליטיקאים שלטעמנו לא מכבדים את החוקה. רק בשלב השלישי התחלנו להיכנס לנושאים ממש שנויים במחלוקת – וייטנאם, ענייני מיסוי והנושא הבוער על סדר היום: נישואים חד־מיניים. איננו מתערבים בצד הפוליטי של הבעיה, אלא בהשלכות המשפטיות שלה".

עניין שבכל זאת משותף לעורכי הדין כאן, שם ובעצם בכל העולם, הוא חובות הדיווח הנכפות ומתהדקות במסגרת המלחמה העולמית בהון השחור. האבסורד הוא שבעוד ארה"ב מובילה בהחמרת דרישות הדיווח ואכיפתן על מדינות ה־OECD, הצליחה הלשכה האמריקאית לנער מעליה את הנטל הזה. "הצעת החוק שעורכי הדין יהיו שומרי סף שמדווחים לשלטונות מידע פיננסי על הלקוח, לעתים גם בלי לדווח ללקוח עצמו, זה בעיניי בלתי מתקבל על הדעת", אומר סילקנט. "התנגדנו, שכנענו, וההצעה נגנזה".

מעורבות מעניינת אחרת של הלשכה האמריקאית היא בפיקוח ובאישור בתי הספר למשפטים ברחבי ארה"ב. "כדי לשמור על רמה נאותה וסטנדרטים גבוהים, בוגרים לא יכולים להתקבל ללשכות במרבית המדינות מבתי ספר למשפטים שלא עברו את האישור שלנו", אומר סילקנט.

האם לא פג תוקפה של שיטת המושבעים?

"כמה מדינות זנחו אותה. בכמה מדינות הוכנסו שינויים בשיטת ההצבעה, אבל השיטה היא חלק ממהות השיטה האמריקאית והיא תימשך".

האם, כמו בישראל, מנסים אצלכם לחזק אלטרנטיבות כמו בוררויות וגישורים להקלת העומס בבתי המשפט?

"ההזדקקות לאלטרנטיבות אכן מתחזקת, אבל הן לא בהכרח תמיד יעילות יותר, ועדיין לא מספקות תחליף נאות לבתי המשפט".

כשסילקנט נשאל על יחסי שופטים־עורכי דין, הוא מציין את הציפייה של שופטים מעורכי דין להגן עליהם: "שופטים לא יכולים להתגונן כשפוליטיקאים תוקפים אותם, והם בהחלט מצפים מעורכי הדין להגן עליהם". השופטים בארה"ב אינם מנועים מלהתראיין, אבל "רוב השופטים לא מתבטאים בפומבי, ואם כן, אז לא בנושאים פוליטיים או על תיקים ופסקי דין. הם יכולים לדבר על בעיות מערכת המשפט, קשיי תקצוב וכיוצא באלה".

גם שופטי בית המשפט העליון מגבילים את עצמם?

"הם עושים מה שהם רוצים...".

הכיוון: הנפקה של פירמות

סילקנט הוא חלק ממגמת הגלובליזציה, שבה פירמות חוצות ימים וגבולות. "העולם מתחיל להיפתח לאפשרויות וליתרונות", הוא אומר, "יש מדינות כמו הודו וברזיל שקיבלו החלטה עקרונית שלא לאפשר לפירמות זרות לפעול בתחומן כי הן מעוניינות להגן על תעסוקת עורכי הדין המקומיים. סינגפור, לעומת זאת, הבינה כי תשגשג כלכלית אם תיפתח ותאפשר לפירמות משפטיות בינלאומיות לפעול בתחומה, והיא אכן משגשגת". ואם הגלובליזציה הוא הסיפור של המחר, הרי שסילקנט מצביע על מה שאולי יתרחש מחרתיים: הנפקות וגיוס הון לפירמות משפטיות. "באוסטרליה זה כבר קורה. פירמות הונפקו, וכחלק מהשינוי אפשר לראות עורכי דין יושבים בסופרמרקטים ומספקים שירות משפטי. בארה"ב הנושא עלה, והלשכה הצליחה לאחר מאבק להוריד אותו מסדר היום".