"המדינה מחוקקת חוקים ירוקים אבל לא מדווחת אם הם מיושמים"
דו"ח חדש שמפרסמת אגודת אדם טבע ודין קובע: ברוב החוקים הירוקים אין חובה לפרסם נתונים, והמידע שנמצא בידי המשרד להגנת הסביבה לא זמין לציבור. ללא פרסום פומבי של הנתונים, לא ניתן לדעת גם האם החוקים נאכפים
משרדי ממשלה, מחצבות ומפעלים של חומרים מסוכנים - כל אלה וגופים רבים נוספים לא מחויבים כיום לדווח על כמות הפסולת שהם צוברים ועל הכמות שהם ממחזרים מתוכה. למעשה, רובם המכריע של החוקים שמטרתם להפוך את ישראל למדינה ממחזרת לא מטילים חובה על גורם כלשהו, היצרן או הרגולטור, לפרסם נתונים על אופן יישומם.
דו"ח חדש של אגודת אדם טבע ודין מגלה כי הפרסום לציבור בנושא יישום חוקים סביבתיים חלקי ביותר ואף נוטה להצטמצם בהיקפו בשנים האחרונות. על פי הדו"ח, שיוצג היום בכנס "סביבה 2050", המשרד להגנת הסביבה עצמו אינו מקפיד על אכיפת חובות הפרסום המוטלות עליו על פי החוק.
"מחסור גדול בחובות דיווח בחקיקה הסביבתית הקיימת"
בשנים האחרונות נחקקו חוקים רבים בתחום הפסולת, שנועדו ליצור מעבר הדרגתי מהטמנת פסולת למיחזור. חקיקה זו מתאפיינת בקביעת יעדי מיחזור, באיסוף נפרד של סוגי הפסולת השונים ובטיפול ייעודי בהם. כמו כן, כל חוק קובע מי יהיה אחראי למיחזור - האם גורם שלטוני כמו הרשויות המקומיות במקרה של הפרדה בין פסולת רטובה ויבשה, או גורם פרטי כמו חברות המשקאות במקרה של חוק הפיקדון על מכלי משקה. כשגלעד אוסטרובסקי ועו"ד אסף רוזנבלום מהמחלקה המשפטית של אדם טבע ודין בחנו 30 חוקים ותקנות הנוגעים לפסולת, הם גילו כי לרוב כלל אין חובת דיווח.
הדו"ח מסביר כי המידע שרצוי שיהיה זמין הוא כמות הפסולת שנוצרת בחלוקה למקורותיה השונים, תוצאות הטיפול בה - כמה הוטמנה, כמה מוחזרה וכמה הושבה בפועל - וזהות הגורם המדווח. כמו כן טוענים מחברי הדו"ח כי בעידן האינטרנט המידע אמור להיות זמין בזמן אמת, ולא רק לפי דרישה של עיתונות או בקשה במסגרת חוק חופש המידע, וכי צריך להיות דיווח תקופתי המסכם מגמות.
המציאות, כאמור, שונה. הדו"ח בוחן אילו חובות דיווח נכללות בכל חוק ועל מי הן חלות. "התברר שיש חוסר גדול בחובות דיווח בחקיקה הקיימת", אומר אוסטרובסקי. "לאחר מכן בדקנו אם במקומות שיש בהם הוראות דיווח הן מקוימות בפועל".
אוסטרובסקי אומר כי "בחוקים עצמם חסרה דרישה שאמורה להיות מובנת מאליה - דיווח לציבור. הגורם השני הוא המשרד להגנת הסביבה, שצריך לדווח לציבור גם כשהדבר לא מופיע בחוק, והטענה היא שגם במקומות שהוא מחויב לדווח בהם זה לא נעשה כהלכה".
כך למשל, אין נתונים מעודכנים על כמות הפסולת הביתית המסוכנת הנוצרת בישראל, והדיווח האחרון על סילוק חומרים מסוכנים הוא משנת 2007. המשרד להגנת הסביבה הבהיר שאין חובת דיווח על פי חוק, אך בדצמבר יפורסמו נתוני העברת פסולת מסוכנת של מאות מפעלים.
בתחום פסולת הבניין וחומרי הבנייה הממוחזרים, בעלי המחצבות המייצרים את חומרי הגלם אינם מחויבים בדיווח. כמו כן, החשב הכללי באוצר הוציא בשנת 2010 הנחיה מחייבת לכל משרדי הממשלה המבצעים פעולות בנייה, שלפיה יש להשתמש ב־20% חומרי בנייה ממוחזרים. אין מערך בקרה שבודק אם הנחיה זו קוימה ובאיזו מידה. לפי בדיקות אדם טבע ודין כמו גם לפי התאחדות הקבלנים, ההנחיה לא מקוימת באופן גורף וחלק ממשרדי הממשלה אף כלל לא מכירים אותה.
החוקים לא מגדירים את שיטות החישוב ודרכי הדיווח
החוקים המחייבים דיווח אינם כוללים פירוט של שיטת חישוב הנתונים, ובחלקם לא מוגדרות דרכי הדיווח. התוצאה היא חוסר אחידות בדיווחים, חוסר בהירות באשר לשיטות החישוב והיעדר אמצעים מספקים להבטחת נכונות הדיווחים.
הדו"ח מציין כי במקרים רבים הדיווחים חסרים אסמכתאות, והנתונים שעליהם מסתמך הרגולטור מקורם בגוף שיש לו אינטרס כלכלי מובהק להטות את הנתונים לטובתו. בנוסף, הדיווחים המועברים למשרד להגנת הסביבה על מיחזור והטמנה אינם מוצגים לציבור.
חוק הצמיגים, למשל, נכנס לתוקף בשנת 2007. המשרד פרסם דו"ח שנתי ב־2008 ומאז לא פורסמו דו"חות נוספים. לפי הדו"ח של אדם, טבע ודין, בשל אופן השמירה הלקוי של הנתונים על יישום החוק במערכת לא ניתן לקבוע אם הוא הצליח או נכשל. כמו כן, לפי החוק אמורים להתקיים דיונים בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת בנוגע ליישום החוק, אך בפועל לא התקיים דיון אחד.
במשרד השיבו כי אין הם אחראים לקביעת לוח הזמנים של הוועדה, כי הדו"ח לשנת 2010–2011 התעכב בגלל החלפת רואה חשבון ויוגש בשבוע הקרוב, וכי בחודש הקרוב יפורסמו דו"חות נוספים.
בהיעדר נתונים, לא ניתן לדעת גם האם המשרד אוכף את החוקים. בתשובה לפניית "כלכליסט" נמסר מהמשרד כי עשרות יצרנים ויבואנים לא עומדים בדרישות חוק הפיקדון, למשל. ל"כלכליסט" נודע כי היקבים רימון, אלכסנדר וטוליפ לא עמדו בדרישות החוק בשנים 2010–2012 וכל יקב נקנס ב־58 אלף שקל בגין שנת 2011 בלבד.
"חייבים לדאוג לשקיפות כדי שמתווה החוק יצליח"
הדו"ח ממליץ להכניס לחוק את חובת הדיווח ומציע כמה דרכים נוספות להגדלת השקיפות: פרסום החלטות הוועדה על מתן היתר להטלת פסולת, בניית מערך איסוף נתונים על פסולת במקור ומערך נתונים על פסולת ביתית מסוכנת.
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אגודת אדם טבע ודין, מסביר כי: "המהפכה החקיקתית בתחום הפסולת והמיחזור לא תושלם עד שיוקם מערך פיקוח ודיווח שקוף, אמין ומבוקר. בלי דיווח כזה לא ניתן לדעת אם וכיצד מיושמת החקיקה".
אוסטרובסקי מדגיש את ההערכה לחקיקה ולעבודה של המשרד להגנת הסביבה: "מדובר בביקורת בונה, היות שהמתווה ראוי, אבל על מנת שהוא יצליח חייבים לדאוג לשקיפות".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "הנתונים המגיעים למשרדנו כוללים מידע רב על כמויות וסוגי הפסולת בשוק וכן מידע מפורט על אופן איסופם, מיונם ומיחזורם. בימים אלה המשרד משלים מערכת ממוחשבת הכוללת נתונים רבים על הטיפול בפסולת. כמו כן נערך סקר פסולת רחב היקף הבודק את הרכב הפסולת הביתית ואת הכמויות שלה. תוצאות ביניים צפויות כבר בחודשים הקרובים".
