פיצוי של מיליון שקל לדייגים שנפגעו בשל זיהום חופי הים של ת"א והרצליה ב-2009

פיצוי של מיליון שקל יינתן לדייגים שיציגו אישורים כי נפגעו כתוצאה מהפיצוץ בצינור הביוב בפברואר 2009, שגרם לסגירת חופי ת"א והרצליה למשך חודשיים, כך עולה מהסכם פשרה, שקיבל אתמול אישור של פסק דין לאחר שתי תביעות ייצוגיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב ודרשו פיצוי לדייגים, וכן לגולשים ולשייטים .

עוד נקבע כי יינתן פיצוי לציבור באמצעות פרויקט חינוכי-מדעי בעלות של 1.5 מיליון שקל שמטרתו להגביר את המודעות לנושא הזיהום הימי. במסגרת ההסכם, כך הוחלט, חמשת השייטים והגולשים שהגישו את התביעה הייצוגית יקבלו פיצוי של 40 אלף שקל שיחולקו ביניהם ואותו הסכום יינתן ויחולק בין שני הדייגים שהגישו את התביעה הנוספת. המרוויחים הגדולים מהעסקה: עורכי דינם, שיקבלו שכר טרחה של 220 אלף שקל כל אחד.

ביוב זורם לים (ארכיון) צילום: shutterstock

הרקע לתביעות הוא התפרצות צינור הביוב המוביל שפכים אל אור יהודה וישובי הסביבה בתחילת שנת 2009. במשך שבועות התעלמו הרשויות מהאירוע ומהנזק שנגרם לסביבה, כאשר אף אחת מהן אינה לוקחת יוזמה לתיקון הנזק ותוך שכל אחת מהרשויות מבקשת להטיל את האחריות לתיקון צינור הביוב על רעותה. כתוצאה מכך, זרמו מי הביוב לנחל איילון, נחל הירקון ומשם לחופי הים של תל אביב והרצליה והביאו לזיהום מי הים, עד כדי סגירתם של חופי תל אביב והרצליה למשך למעלה מחודשיים.

במהלך שנת 2009 ושנת 2010 הוגשו בשל המחדל שתי התביעות הייצוגיות על הנזקים שנגרמו לבעקבות סגירת חופי הים. בקשה האחת הוגשה על ידי גולשים ושייטים והשנייה על ידי עמותת דייגי נמל יפו. הנתבעות, עיריית אור יהודה, עיריית קריית אונו, איגוד ערים אזור דן וחברת פארק אריאל שרון, כפרו בטענות והכחישו כי שפכים זרמו לנחלים ולים ובטענה כי נגרם כתוצאה מכך מפגע כלשהו.

בעצת בית המשפט, שהצביע על הקושי להוכיח את האחריות בכלל וחלוקתה בפרט, החלו הצדדים בהליך פשרה שהוביל להסכם. אתמול אישרה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן את ההסכם והדגישה את החשיבות שעולה מהמסר לפיו ניתן לעשות שימוש בתובענות ייצוגיות לשם הגנה ושמירה על הסביבה.

פרק נרחב בפסק הדין מייחסת השופטת אגמון-גונן לשכר הטרחה שייפסק לעורכי הדין שייצגו בשתי התובעונות, עוה"ד דוד מנע ואלדר אדטו. עו"ד מנע שייצג בתביעת הדייגים דרש לקבל שכר טרחה של 240 אלף שקל, טען שמדובר בשכר טרחה המהווה 20% מהפשרה, סכום סביר הגיוני ותואם את פסיקות בתי המשפט. לדבריו, יש להביא בחשבון שהפשרה בעניינם של הדייגים נועדה לפצות את קבוצות הדייגים השונות והשיגה מטרה נוספת של הרתעה מפני פגיעה של הסביבה.

בא כוחם של השייטים והגולשים, עו"ד אדטו, ביקש כי שכר טרחתו לא יפחת מ-25% מהסכום שהופרש לטובת הפרויקט, כלומר 1.5 מיליון שקל. בנימוקיו הסביר כי מדובר בתובענה ייצוגית חברתית-סביבתית שמן הראוי לעודד הגשתן ולפסוק שכר טרחה וגמול גבוהים. מנגד, נציגי הרשויות טענו כי על שכר הטרחה שייפסק להיות נמוך בהרבה, וזאת בשים לב לשלב המוקדם והראשוני בו מצוי ההליך, העבודה המועטה יחסית לה נדרשו התובעים בשלב הזה ו"הפער העצום בין סכום התביעה לבין סכום הפשרה". עוד צוין כי משום שמדובר בגופים ציבוריים הפועלים לרווחת הציבור יש לקבוע את שכר הטרחה בהתאם לכך.

בהתאם לפסק הדין, יקבלו באי כוחם של התובעים 220 אלף שקל כל אחד, הסכום שדרשו למעשה. "המדובר", נימקה השופטת את שכר הטרחה הגבוה, "בבקשות לאישור תובעונות ייצוגיות בעלות חשיבות ציבורית עליונה. ייחודן של תובענות אלה הוא באפשרות של הציבור לפקח על פעולות הרשויות ומזהמים אחרים, באמצעות מכשיר התובענות הייצוגיות ולמנוע פגיעה באיכות הסביבה".

לדברי השופטת, עצם הגשת הבקשות, ויותר מכך הסכם הפשרה שהושג, הביא לכך ש"לא רק חברי הקבוצה נהנים מההסדר, אלא - ובעיקר - הציבור בכללותו. לתוצאה זו כיוון המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות ועל כן מן האוי לפסוק לעורכי הדין גמול ושכר טרחה שיעודדו תובעים מייצגים נוספים לפעול כמותם".