אם אין כסף, מה כבר ישנה עוד מל"ט קטן?
במשרד הביטחון ממשיכים להתעקש ולשדר מצוקה תקציבית, שלא ברור איך היא מסתדרת עם מסע הקניות בסוף השנה, ועם התוספות הרבות שלהן זכה במהלכה
אלביט מערכות דיווחה לאחרונה על הזמנות ב־1.2 מיליארד שקל ממשרד הביטחון. מאחורי המספר המרשים הזה מסתתרות שורה של עסקאות קטנות יותר שייפרסו על פני כמה שנים: מערכות שליטה ובקרה, מל"טים, שירותי תחזוקה ועוד. חלקן עסקאות המשך לפרויקטי עבר וחלקן התקשרויות חדשות. המועד שבו נחתמו שלל העסקאות הללו - ערב סיום השנה האזרחית הקודמת והמעבר לשנה תקציבית חדשה - הוא הזדמנות לדיון בעוד אחד מהחוליים של תקציב הביטחון.
גורמים בתעשיות הביטחוניות מספרים כי בשבועות הקודמים קיבלו פניות מגורמים במשרד הביטחון, ובהן קריאה להזדרז ולסכם על עסקאות של רכש ביטחוני. הפניות בוצעו ליותר מחברה אחת וההיגיון שהסתתר מאחוריהן פשוט, "לצבוע" כמה שיותר מהתקציב שנותר לשנה הקודמת.
עודף בתקציב? הרי זה לא טוב
מכיוון שתקציב המדינה תחום בזמן וכדי לאפשר למשרדים להתקשר בחוזים ארוכי טווח גם מעבר לתקופת התקציב הרלבנטית, משרד האוצר מאפשר למשרדי הממשלה השונים להתחייב בפני ספקים שלהם על תשלום עתידי. מדובר בהקצאה שבדרך כלל לא ניתן להעבירה משנה לשנה. לכן אם נותרים עודפים בתקציב, יעדיפו משרדי הממשלה להתחייב בגינם מחשש שיימחקו עם המעבר לשנה תקציבית חדשה. הטכניקה הזו ידועה ומוכרת בקרב משרדי ממשלה שנוהגים לווסת את ההתקשרויות שלהם לאורך כל שנת התקציב ובדרך כלל למהר ולהוציא את הכספים שנותרו לקראת סיומה. במקביל נוהגים משרדי הממשלה לשלם לספקים שלהם, ובכלל זה חברות ביטחוניות, מקדמות גדולות בסוף שנה בהתבסס על אותו ההיגיון.
עד כאן מדובר בנוהל רגיל יחסית שאינו אופייני אך ורק למשרד הביטחון. אלא שבכל זאת יש משהו חריג ואפילו קצת מעצבן בריצה של מערכת הביטחון לספקיה רגע לפני סוף השנה האזרחית בניסיון להקדים הזדמנות ולהצטייד בעוד תחמושת. ההתנהלות הזו מוכיחה שמערכת הביטחון בניגוד להצהרותיה איננה מתוקצבת בחסר ולא מהססת לנקוט תרגילים תקציביים כדי לנצל את כל 60 מיליארד השקלים שהיא מקבלת מדי שנה רק כדי שתוכל כל הזמן להמשיך ולדרוש עוד ועוד.
החוזים שחתמה עם התעשיות הביטחוניות אולי היו נחתמים ממילא בשנת התקציב הזו או בזו שלאחריה, אבל הקדמתם רק כדי לסיים את מלוא התקציב מטרידה בסיטואציה שבה יש בור תקציבי של 14 מיליארד שקל. היא מטרידה כאשר במקביל לניסיונות "לבזבז" ומהר את מה שנותר ממשיכה מערכת הביטחון ביצירת הרושם כאילו היא מתקשה להתקיים עם המיליארדים שכבר יש לה וקופצת את ידה לעוד. והיא מרגיזה כאשר מוסיפים ברקע כל הסיפור הזה שרק באמצע חודש דצמבר אישרה ועדת הכספים תוספת תקציבית נוספת של 1.6 מיליארד שקל למשרד הביטחון בהתאם להבטחות קודמות. אותה מערכת ביטחון שממשיכה למרות הכל לשדר מצוקה תקציבית קשה גם במענה לשאלותינו על מסע הרכישות הביטחוני האחרון.
וזו עוד היתה שנה "ביטחונית"
ויש עוד נתון שכדאי לזכור. בכל אירוע ביטחוני מבקשת מערכת הביטחון תוספת תקציב שלא מן המניין ובדרך כלל מקבלת. זו הסיבה ש־2012 נחשבת שנה מוצלחת לתעשייה הביטחונית בכל הנוגע לרכש ביטחוני. מבצע עמוד ענן וההכנות לו עם אווירת האיום האיראני הגבירו את זרם ההזמנות של מערכת הביטחון והקפיצו את ממדי הרכש הביטחוני מחברות כמו רפאל, אלביט מערכות והתעשייה האווירית. אלא שבגין ההצטיידות החריגה והעודפת, למשל על רכישת עוד מערכות כיפת ברזל, קיבל משרד הביטחון תוספת תקציבית מעבר לתקציב הרגיל, במקרה הזה 750 מיליון שקל. על הרקע הזה "עודפי" התקציב שאותם ניסתה מערכת הביטחון "לצבוע" מהר לפני שתיגמר השנה כבר הופכים ממש למקוממים ומציפים את הצורך לבחון מקרוב כיצד ואיך מתנהלת המערכת התקציבית הקשורה לביטחון המדינה, זו שמחזיקה בידיה כרבע מתקציב המדינה.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "אין שום עודף בתקציב, יש חוסר של מיליארדי שקלים. עסקה ביטחונית היא לא בזאר טורקי ויש תוכנית רב־שנתית סדורה שמוכנה שנים קדימה".
