"לפירמה יש אחריות לעובדים שלה, ללקוחות שלה, לספקים שלה וגם לסביבה ולציבור הרחב"
צבי סטפק (66), מבעלי בית ההשקעות מיטב: גייסנו כמה עובדים חירשים לתפקידים שונים, ועשינו ליתר העובדים קורס בשפת הסימנים כדי שיתקשרו איתם. העובדים האלה משתלבים יפה
צבי סטפק (66), מבעלי בית ההשקעות מיטב
אנשי העסקים לא נותנים מספיק >> בראש ובראשונה זה עניין של דנ"א, של הערכים שאתה מגיע איתם. אם אתה איש עסקים מצליח, זה יכול לעזור לך לתרגם את הדברים שאתה עושה לנתינה ציבורית. זה גם בפירוש עניין של דוגמה אישית, לומר דברים בסיסמאות בלי לתת דוגמה אישית יכול רק לגרום נזק, וזה סוג של צביעות. בישראל תרבות הנתינוה הזו היא רק בראשיתה. גם אני לא הייתי פעם במקום הזה, עד שבני ואשתי הביאו אותי לשם. אולי בעוד עשור נהיה במקום אחר, ותרבות הנתינה של בכירים בעולם העסקים תהיה מפותחת יותר. כמו כל דבר אחר, גם זה עניין של חינוך.
העסק צריך לעודד את העובדים לתת >> נתינה חברתית צריכה להתחיל ברמת הפרט וברמת הפירמה העסקית. לפירמה יש אחריות גם לעובדים שלה, גם ללקוחות שלה, גם לספקים שלה, וגם לסביבה ולציבור הרחב. הנתינה יכולה להתבטא בתרומה לעמותות, אבל תוך גילוי מעורבות בעיסוקים שלהן. אפשר גם לעודד התנדבות של העובדים בעמותות. הפירמה צריכה לתת להם אפשרות לצאת במהלך שעות העבודה.
ואם כבר עובדים, אז מכל המגזרים >> גייסנו כמה עובדים חירשים לתפקידים שונים, ועשינו ליתר העובדים קורס בשפת הסימנים כדי שיתקשרו איתם. העובדים האלה משתלבים יפה בתפקידים שלא דורשים תקשורת טלפונית. הרי בתחום שלנו יש הרבה עבודה שמחייבת התעסקות בניירת, וזה סוג עבודה שהם יכולים לעשות בלי בעיה. גם אין מספיק יוצאי העדה האתיופית בתחום הפיננסים, ואנחנו מנסים לשפר את עצמנו גם בתחום הזה, ולהעסיק גם חרדים וערבים.
לתת משקל למידת ה"חברתיות" כשאתה בא להשקיע בחברה >> ניתן להנחות אנליסטים פיננסיים שתפקידם הוא להגיד למנהל ההשקעות אם כדאי או לא כדאי לקנות מניות בחברה מסוימת, להיות גם חברתיים. ניתן להנחות אותם לתת משקל גם למרכיב של מה החברה עושה, האם היא תורמת או מזיקה לחברה, כשהם באים להמליץ עליה.
אבל גם את המשקל החברתי צריך לדעת איך לחשב >>
יש בתי השקעות ומשקיעים מוסדיים שטוענים שבתי השקעות במכלול השיקולים מעבר לניתוח הכלכלי הקר - צריכים להביא בחשבון מה עושה החברה שבה משקיעים. נניח: לא להשקיע בחברה שמייצרת סיגריות, נשק, שפוגעת בסביבה וכו', זה מדע שלם שהתפתח מאוד. אנחנו בישראל עוד לא שם ואני לא בטוח שנהיה שם, אבל זה ערך שקיים בארצות מסוימות. קרן הפנסיה הנורבגית, למשל, חיסלה את כל האחזקות שלה באלביט מערכות, כי היא מייצרת נשק. הבעיה היא שלפעמים לא יודעים איפה לעצור. אחרי החלטה כזאת אתה יכול להגיד לעצמך שאתה לא משקיע בחברות שפועלות בגדה המערבית. ומה לגבי בזן? ומפעלים פטרוכימיים? יש טענה שמי שמתנהל בצורה הזאת – השקעתו מוכיחה את עצמה לא פחות מהשקעה רגילה, אבל בתפיסה הזאת יש קושי בשאלה איפה שמים את הקו האדום.