"חשבון הנאמנות של עו"ד פורר הפך למכבסת כספים"

כונסי נכסים בפרויקט בנייה בפלורנטין, שהבנייה בו נתקעה לפני כשנתיים, מעלים טענות חמורות ביותר לכאורה בתביעה שהגישו נגד עו"ד דוד פורר, כיום ראש מחלקת הליטיגציה במשרד גרוס קלינהנדר חודק ושות' (GKH), אשר כיהן כיועץ המשפטי של חברת הבנייה והעו"ד המלווה של הפרויקט. לטענתם, הוא "אפשר לחשבון נאמנות שניהל להפוך למכבסת כספי שוק אפור".

פורר הוא עו"ד בכיר ומוכר, שהועסק במשך שנים בפרקליטות המדינה והתמחה בתיקי מיסוי, ולאחר מכן עבד כעצמאי עד שהצטרף למשרד גרוס.

עורך דין דוד פוררצילום: עמית שעל

הכונסים, עורכי הדין דורון לנגה וחיים פרץ, הגישו דו"חות ובקשות לבית המשפט המחוזי בירושלים המטפל בתיק הכינוס, ובהם הם טוענים כי חקירה שערכו העלתה שבפרויקט היו מעורבים עבריינים ונמשכו מכספי הפרויקט 4.5 מיליון שקל, שמקורם בכספי הרוכשים, וכי אלו יצאו מחשבונות נאמנות של החברה שאותם ניהל עו"ד פורר בעבור החברה.

לטענתם, עו"ד פורר ניהל חמישה חשבונות נאמנות על שמו, שמהם משך את הכספים, מתוכם 1 מיליון שקל במזומן. לטענתם הוא ידע על כל הנעשה, ובגלל המשיכות לא היו די כספים בחשבון הפרויקט להשלמת הבנייה ולכן הוא נקלע להליך כינוס נכסים.

עוד לפי טענת הכונסים, בספטמבר 2008 נחתם הסכם למכירת חנות בפרויקט לעו"ד פורר, תמורת 245 אלף שקל, אך מבדיקה וחקירה שביצעו התברר להם שעד היום לא שילם פורר אפילו שקל על חשבון החנות. לטענתם, שווי החנות כיום עומד על כ־600 אלף שקל. במרץ 2012 אישר השופט דוד מינץ לכונסים להגיש תביעה נפרדת נגד עו"ד פורר שבמסגרתה תתברר שאלת הבעלות על החנות, וזאת מכיוון שאין באפשרותו לבדוק את הסוגיה במסגרת תיק הכינוס עצמו.

תביעה זו הוגשה שלשום לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולצד דרישת הכונסים לבטל את מכירת החנות לפורר ולהחזירה לנכסי הכינוס, הם מגוללים את טענותיהם הנוספות כלפיו וטוענים כי בכוונתם להגיש "תביעה עצמאית ונפרדת", שתתייחס לכשלים בניהול חשבון הנאמנות.

"הוא ידע על כל הנעשה, זו התנהלות אסורה"

מדובר בפרויקט בנייה שהקימה חברת פלג פלורנטין בבעלות יצחק דדון, ברחוב השוק בתל אביב (פינת רחוב פלורנטין). ב־2005 נחתם הסכם קומבינציה בין בעל הקרקע לבין חברת פלג פלורנטין וב־2008 ניתן היתר בנייה. זמן קצר לאחר מכן נמכרו "על הנייר" כמעט כל הדירות בפרויקט והבנייה החלה, עד שנעצרה בחלוף שנתיים. ב־2011 מונו כונסי הנכסים לפרויקט והם טוענים כי מאז המקום נטוש ופרוץ ואף משמש בית לנרקומנים ומהווה מפגע סביבתי.

לפי הנטען בתביעה שהגישו השבוע הכונסים, עו"ד פורר ליווה את הפרויקט באופן אישי וצמוד הן מהפן המקצועי והן מהפן הפיננסי באמצעות פתיחה וניהול חשבונות נאמנות על שמו עבור החברה, וכל כספי הרוכשים נוהלו שם. עוד לטענתם, עו"ד פורר עסק גם בשיווק הפרויקט, הוצאת חשבוניות, משיכת כספים והחתמת חוזים.

לדברי הכונסים, "להבנת הלך הרוח, שיטותיו והתנהלותו של עו"ד פורר בפרויקט, המשליכה על התנהלותו בנוגע לחנות" מוצגים בתביעה "ממצאי החקירה שנתגלו עד כה". לדבריהם, ככל הנראה בניסיון לטשטש את מעשי משיכות הכספים הרבים מהפרויקט, פתח עו"ד פורר במהלך הזמן חמישה חשבונות בנק שונים עבור הפרויקט, משך יותר מ־4.5 מיליון שקל לשימושים שלא לפרויקט, חלקם במזומן בלי כל סימוכין או זכר למקבל הכספים.

"התנהלות כזו של נאמן ועו"ד היא אסורה", טוענים הכונסים בתביעה ואף כותבים כי בית המשפט המחוזי בירושלים אישר להם להגיש תלונה במשטרה ובלשכת עורכי הדין נגד עו"ד פורר. לפי טענתם, "עו"ד פורר ידע על כל הנעשה, וכמובן כל המשיכות מחשבונות נעשו על ידיו".

באשר לחנות שאותה רכש פורר, טוענים הכונסים כי ההסכם נחתם בספטמבר 2008, וכי פורר היה אמור לשלם תחילה מחצית מסכום הדירה, כלומר כ־122 אלף שקל. לדבריהם, פורר אישר כי במקום לשלם את המחצית הראשונה הוא ויתר על חוב שכר טרחה של טל יגרמן כלפיו. יגרמן, היועץ הכלכלי בקבוצת פלד גבעוני, שימש כיועץ כלכלי גם בפרויקט פלורנטין. לדברי הכונסים, המחיר שנקבע אינו שווי ריאלי לחנות, ובוודאי שהטענה לקיזוז חובות של צד זר לחברה היא "טענה מופרכת לחלוטין". לדבריהם, ההתחשבונות בין יגרמן לפורר לא יכולה להיחשב כתשלום תמורה בגין החנות.

"ניגוד העניינים של הכונס עצר את הבנייה"

עו"ד פורר עדיין לא הגיש את תשובתו לתביעה נגדו, אך הוא הגיב למרבית הטענות המועלות נגדו במסגרת תיק הכינוס. לדבריו, הכונסים הגישו בקשות ודו"חות, ובהם "השתלחות חסרת רסן תוך הפרחת האשמות קשות נגדי, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי. האשמות אלו הועלו על הכתב בכוונת מכוון וממניעים זרים. כל כונס והמניע הזר שלו. ההאשמות עצמן הן מופרכות וכוזבות".

לטענת פורר, הכונסים טוענים למעשה כי הוא "סייע לגניבתם של 3–4 מיליון שקל מקופת החברה", דבר שהוא בלתי אפשרי נוכח העובדות שלפיהן התקבולים מהרוכשים עמדו על 9.6 מיליון שקל לעומת הוצאות ישירות של הפרויקט שהסתכמו ב־7.8 מיליון שקל, כך שהפער המקסימלי של כספים שהוצאו שלא למטרת הפרויקט יכול לעמוד רק על 1.8 מיליון שקל. לדברי פורר, "בשל העובדה שאינני מנהלה של החברה ולא הכרתי את כל ההוצאות של החברה, לא יכולתי להבחין בין החזר הוצאות קונקרטיות של החברה בגין הפרויקט לבין כספים ששימשו את החברה לצרכים אחרים".

עוד טוען פורר כי הפרויקט לא התנהל כפרויקט סגור והוא לא שימש כנאמן שלו, וכל הכספים שנגבו מרוכשי הדירות התקבלו לאחר שניתן אישור של המפקח על סיום השלב בהתאם לחוק מכר דירות ולכן החברה יכלה להשתמש, על פי חוק, בכספים אלו כראות עיניה. לדברי פורר, אין התחייבות כלשהי כלפי הרוכשים לניהול "חשבון פרויקט" או "חשבון ליווי" או "חשבון נאמנות" או כל סוג אחר של חשבון שאמור להגן על הרוכשים, "אין הסכמה חוזית כזו ואין חובה חוקית כזו". עוד טוען פורר כי הפרויקט כלל לא נקלע לחוסר כספי להשלמתו אלא כשהוא פרש מתפקידו החברה יכלה בקלות לעמוד בכל התחייבויותיה מכיוון שאמורים היו להתקבל אצלה כספי לקוחות בהיקף 7.5 מיליון שקל לעומת הוצאות צפויות להשלמת הבנייה של 4.8 מיליון שקל בלבד.

פורר מוסיף כי הכונסים נמצאים בניגוד עניינים, מכיוון שעו"ד פרץ מונה לעו"ד של החברה כאשר הוא (פורר) סיים תפקידו כיועץ משפטי חיצוני שלה וכי פרץ גבה כספים נוספים מרוכשים אך לא השלים את הבנייה.

בנוגע לכונס עו"ד לנגה, טוען פורר כי הוא ייצג אדם שהעניק הלוואה לפרויקט וניתן לראות כי לנגה פועל כדי לחלץ קודם כל את הכספים עבור אותו אדם ולכן דרש מבעלי דירות לשלם כספים נוספים.