שופט השלום והתחום האפור של חובת הגילוי

השופט אילן דפדי מבית משפט השלום בתל אביב לא גילה למתדיינים שהופיעו מולו כי כלתה של בת זוגו מועסקת במשרד עורכי דין שהופיע בפניו. ל"כלכליסט" נודע כי הכלה הועסקה עד לפני חודשים אחדים כפקידת קבלה במשרד עורכי הדין מרדכי תגר ושות', המרבה להופיע בפני השופט דפדי, אך לא ניתן לכך גילוי נאות והצד השני לתיק לא ידע על כך.

גורם המעורב במקרה אמר ל"כלכליסט" כי הכלה עזבה את המשרד לאחר שקיבלה הצעה לעבור למשרד אחר בתפקיד בכיר יותר, אך לא ידוע לאיזה משרד. השופט דפדי סירב לחשוף באמצעות דוברת בתי המשפט היכן מועסקת כיום הכלה.

השופט אילן דפדיצילום: יריב כץ

בין הכחשה לאישור

השופט דפדי מכהן זה כחמש שנים בבית משפט השלום בתל אביב. הכלה, בשנות ה־20 לחייה, נשואה לבנה של בת זוגו של השופט דפדי, ולכן גם נושאת שם משפחה זהה לזה של בת הזוג. יצוין כי בפנייה הראשונית לדוברת בתי המשפט נשאל השופט דפדי האם בת זוגו הועסקה במשרד תגר ובתגובה לכך נמסרה הכחשה מלאה, מבלי שדוברות בתי המשפט הבהירה שמדובר בכלתה של בת הזוג. רק בעקבות פנייה חוזרת שהתייחסה לקרובת משפחה של בת הזוג, אישרה דוברת בתי המשפט כי אכן כלתה של בת זוגו של השופט דפדי הועסקה במשרד תגר.

לפי תגובת השופט דפדי באמצעות הדוברת: "למיטב ידיעתו של השופט, הועסקה בעבר כלתה של חברתו, בתפקיד מזכירותי במשרד תגר לתקופה קצרה של כמה חודשים ואין לו כל עניין בכך".

דוברת בתי המשפט סירבה להתייחס לשאלה מדוע לא ניתן גילוי נאות לצדדים על עובדה זו, ואף סירבה להשיב לשאלה באיזה משרד עורכי דין מועסקת כיום הכלה והאם מדובר במשרד שאף הוא נוהג להופיע בפני השופט דפדי.

כללי האתיקה לשופטים מתייחסים בהרחבה למקרים שבהם שופט חייב לפסול את עצמו מלשבת בדין, אך לא נראה כי המקרה של הכלה הוא כזה המחייב פסילה. הכללים אף אינם מתייחסים לחובת הגילוי, שבמסגרתה השופט רק נותן גילוי נאות בפני הצדדים, אף אם אין בכוונתו לפסול את עצמו ואף אם הוא מתכוון לדחות על הסף בקשת פסילה שתוגש לו.

כתוצאה משתיקת הכללים שופטים לא תמיד טורחים לגלות לצדדים מידע שלדעתם הוא בלתי רלבנטי לידיעת הצד שכנגד. כך לדוגמה לאחר מתן הכרעת הדין בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, נחשף בתקשורת כי בתו של אולמרט, ד"ר דנה אולמרט, ובנו של השופט יעקב צבן שהיה אחד משופטי ההרכב, ד"ר יחיל צבן, מועסקים שניהם כמרצים בחוג לספרות באוניברסיטת תל־אביב ומכירים זה שנים רבות. מידע זה לא נמסר בפתח הדיון, באישורה של הנשיאה מוסיה ארד, ומתוך עמדה שהוא אינו רלבנטי.

לפי שיקול הדעת

במקרה אחר שנחשף ב"כלכליסט" בינואר 2011 השופט יהודה זפט (שפרש בינתיים לגמלאות) לא גילה לצדדים שהופיעו בפניו מאז תחילת שנות התשעים, כשמולם משרדו של עו"ד יעקב וינרוט, כי וינרוט העניק לו שירות משפטי במשך חמש שנים שכלל 12 נסיעות לבית המשפט בחיפה של השותף הבכיר דאז עו"ד בעז בן צור, והכל תמורת שכר טרחה שעמד על 16,597 שקל. בעקבות חשיפת "כלכליסט" הוגשו תלונות בפרשה לנציב התלונות על שופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, אשר קבע כי השופט זפט הפך את חובת הגילוי.

לאחר קביעתו של גולדברג התקיים פאנל בנושא בכנס ועד מחוז תל אביב באילת, ביוני 2011, שבו טענו עורכי דין כי על שופטים לגלות לצדדים כל מידע שנמצא ברשותם על קשר, ולו עקיף, למי מהצדדים, ולו כדי שהדברים יירשמו בפרוטוקול וללא קשר לשאלה האם ישנה עילה לפסילת השופט. עם זאת, השופטות שהשתתפו בפאנל ציינו שלדעתן כשאין חובת פסילה, אין גם חובת גילוי. הסוגיה עד כה לא זכתה להתייחסות בכללי האתיקה, כך שכל שופט פועל לפי שיקול דעתו.

ממשרד עורכי הדין תגר ושות' נמסר בתגובה לידיעה: "הנהלת המשרד לא היתה מודעת לקשר כלשהו של מי מעובדי המשרד לשופט כלשהו".