$
דעות

המצאת הנורה חשובה מהאייפד

במאמר פרובוקטיבי טוען הכלכלן המשפיע פרופ' רוברט גורדון מאוניברסיטת נורת'ווסטרן כי ההמצאות של העשור האחרון תורמות מעט לצמיחה הכלכלית. לדעתו, החדשנות מופנית ליצירת מכשירי בידור ותקשורת באריזות נוחות

אורי פסובסקי 15:4504.09.12
נסו לבחור בין שתי האפשרויות הבאות: באופציה הראשונה אתם יכולים להשתמש בכל מה שהומצא עד שנת 2002, כולל מחשב נייד שמריץ את תוכנת חלונות 98', עם גישה לאינטרנט ולקניות דרך אמזון. באופציה השנייה אתם רשאים להמשיך ולהשתמש בכל ההמצאות של העשור האחרון, לשמוע מוזיקה באייפד ולגלוש ברשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, אבל בתמורה תידרשו לוותר על שימוש במים זורמים וגם על בית השימוש הביתי. במקום זה תצטרכו לסחוב הביתה מים בדליים, ולצאת החוצה גם בלילה גשום וקר כדי להשתמש בבית השימוש שנמצא בבקתה בחצר. אז באיזו אפשרות תבחרו?

 

פרופ' רוברט גורדון משוכנע שתלכו על האופציה הראשונה, ותוותרו על פייסבוק ועל הגאדג'טים של אפל בתמורה למים זורמים ולאסלה הביתית. למעשה, הבחירה באופציה הראשונה ממחישה את טענתו של גורדון כי קצב החדשנות הולך ומאט, ובמיוחד אם בוחנים את תרומת ההמצאות האחרונות לצמיחת הכלכלה. גורדון, פרופ' משפיע לכלכלה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, העלה עמדה זאת במאמר פרובוקטיבי שפורסם לפני כשבוע במסגרת סדרת ניירות העמדה של הלשכה הלאומית למחקר כלכלי בארה"ב, שם גורדון משמש גם כחבר בוועדה לתארוך מיתונים.

 

מאחר שהחדשנות עמדה בלב הצמיחה הכלכלית המדהימה שהמערב חווה במאות השנים האחרונות, גורדון סבור שלהאטה בחדשנות יכולות להיות השלכות כבירות. "בדרך כלל אנחנו מתייחסים לצמיחה כאל דבר מובן מאליו", כותב גורדון, אבל "בהחלט ייתכן שהקידמה העקבית של 250 השנה האחרונות תתגלה כתקופה ייחודית בהיסטוריה האנושית, ולא כהבטחה לעתיד של התקדמות אינסופית באותו קצב".

 

אייפד. אפשר לוותר? אייפד. אפשר לוותר? צילום: יובל חן

 

לא הרבה השתנה בתעופה מאז 1958

 

על מה מבסס גורדון את טענותיו מרחיקות הלכת? הנה דוגמה אחת מעוררת מחשבה. ב־1958 נחנך עידן טיסות הסילון המסחריות, כשבואינג השיקה את דגם ה־707 שמסוגל לטוס במהירות של 885 קמ"ש. 50 שנה מאוחר יותר המטוסים המסחריים של ימינו אולי נוחים יותר, אבל לא מהירים בהרבה, ואף טסים בדרך כלל לאט יותר כדי לחסוך דלק.

 

הדוגמה הזאת משתלבת בתבנית ההתקדמות ההיסטורית שגורדון מציג. לדעתו, קצב הצמיחה החל לזנק החל מ־1750, הגיע לשיא באמצע המאה ה־20, ואז החל לדעוך. את התבנית הזאת אפשר להבין, על פי גורדון, על ידי איתור שלוש מהפכות תעשייתיות. הראשונה התרחשה בשנים 1750–1830 וכללה את המצאת מנועי הקיטור, מטוויות הכותנה ומסילות הרכבת, אבני היסוד של הייצור התעשייתי.

 

המהפכה התעשייתית השנייה נמשכה בשנים 1870–1900, וכללה את המצאת החשמל, מנוע הבעירה הפנימית וצנרת המים הביתית. לטענת גורדון, מהפכה זאת המשיכה להכות גלים עד 1970 בערך, וגם התפתחויות מאוחרות יותר, כמו רשת הכבישים המהירים, המיזוג, המעליות, מכשירי החשמל הביתיים והסופרמרקטים הן בעצם חלק ממנה - מה שהופך אותה להתפתחות הטכנולוגית החשובה ביותר לפריון הכלכלה.

 

המהפכה השלישית היא כמובן זו של המחשוב והאינטרנט. היא החלה בשנות השישים ועל פי גורדון הגיעה לשיאה בסוף שנות התשעים. אף שמהפכה זו עדיין ממשיכה, גורדון טוען כי בשנים האחרונות ההשפעה שלה על הפריון היתה קטנה יחסית. "תשומת הלב בעשור האחרון לא התמקדה בהמצאות שיחסכו עבודה, אלא בשורת מכשירי בידור ותקשורת שעושים אותם דברים שיכולנו לעשות בעבר, רק באריזות קטנות ונוחות יותר", הוא כותב. "הן לא משנות את פריון העבודה או את רמת החיים באותו אופן שהנורה החשמלית, מנוע הרכב, או הצנרת הביתית עשו זאת".

 

 

הצרות של אמריקה הן הדמוגרפיה והחינוך

 

גורדון, אגב, הוא לא היחיד שמשמיע טענות על האטה בקצב החדשנות. גם הממציא ומשקיע הטכנולוגיה פיטר תיל הצביע על נקודה דומה בעימות פומבי ומתוקשר שקיים באמצע יולי עם יו"ר גוגל אריק שמידט. בעוד ששמידט טען שהחדשנות הטכנולוגית נושאת הבטחה חיובית באופן יוצא דופן, תיל הזכיר שב־40 השנים האחרונות המשכורת החציונית בארה"ב עומדת במקום. כלומר, גם אם היתה התקדמות טכנולוגית בשנים האלה, היא לא תורגמה לרווחה כלכלית.

 

במאמר שפרסם, מודה גורדון בפה מלא שאינו הראשון שמדבר על האטת החדשנות, ומזכיר שבדרך כלל נבואות כאלה מתבדות. גורדון אפילו מביא שורת דוגמאות למי שניסו לנבות תרחיש שכזה והתבזו - החל בנשיא יבמ תומס ווטסון, שקבע ב־1943 כי לעולם אין צורך ביותר מחמישה מחשבים, וכלה בביל גייטס, שקבע ב־1981 שמחשב עם זיכרון של 640 קילו־בייט צריך להספיק לכולם.

 

אבל האטת הצמיחה היא רק חלק מהתמונה שמשרטט גורדון. למרות ההסתייגויות, וגם אם נניח שהחדשנות תימשך בקצב סביר, גורדון מפרט שישה סוגים של "רוח נגדית" שיקשו על שמירת קצב הצמיחה בארה"ב בעשורים הקרובים. ואלה הסיבות לדאגה, המוכרות ברובן: דור הבייבי בום שעליו התבססה הצמיחה הכלכלית של העשורים האחרונים מזדקן ומתחיל לצאת לפנסיה, והגידול בכוח העבודה שנבע מכניסת הנשים אליו היה מהפכה חד־פעמית. בנוסף, מערכת החינוך בארה"ב סובלת מתחלואים רבים, החל במחיר מרקיע השחקים של רכישת השכלת גבוהה, וכלה בהישגים הירודים של בתי הספר התיכוניים.

 

גורדון גם מזכיר את התחרות הגוברת ממדינות העולם המתפתח, תקנות איכות סביבה שמטילות מגבלות על הייצור התעשייתי, והחובות האדירים שמכבידים על המגזר הציבורי והפרטי כאחד. לקינוח, גורדון מציין את אי־השוויון הגואה בארה"ב, שמשמעו שפירות הצמיחה - גם אם יש כזו - מתרכזים ברובם בידי האחוזון העליון.

 

הבעיה היא שמול חלק מסוגי "הרוח הנגדית" האלה אין הרבה מה לעשות: הגלובליזציה עתידה להימשך, שינוי האקלים ימשיך לגבות מחיר, וחובות צריך לשלם. מה שכן ניתן לעשות, לדעת גורדון, הוא לנסות ולמשוך הגירה של עובדים בעלי השכלה גבוהה אל ארה"ב.

 

 

יש הרבה על מה להתווכח בטענות של גורדון, וגם הוא מודה שהמספרים שאותם הוא נוקב, המנבאים צמיחה אפסית עד סוף המאה, הם פרובוקטיביים במתכוון. וכמו שגורדון עצמו מציין, ייתכן שההמצאה הגדולה הבאה נמצאת מעבר לפינה. למשל, יש מי שמסמנים את הננו־טכנולוגיה והמחקר הגנטי בתור התחומים שיולידו את המהפכה התעשייתית הבאה. אחרים טוענים שההתמקדות בצמיחה היא פספוס: עבורם, הסיפור המרכזי של העשורים האחרונים הוא לא ההאטה בפריון, אלא העובדה שפירות הצמיחה פשוט לא הגיעו לרוב האוכלוסייה.

 

חלק מהתחלואים של ארה"ב ייחודיים לה. גורדון חושב שכלכלנים שבדים או קנדים לא מתמלאים בדאגה כשהם מסתכלים קדימה, ורומז בעדינות להבדלים תרבותיים, סביבתיים ומשפטיים. לכן, מעבר לשאלה מתי תגיע טכנולוגיית העתיד, אפשר גם להסתכל על האתגרים שגורדון מאתר בארה"ב כעל תמרורי אזהרה, וכדוגמה לחשיבות שבהשקעה במערכת החינוך, בשמירה על יציבות המערכת הפיננסית ובצמצום אי־השוויון.

 

ובכל מקרה חשוב לזכור שב־1885, טרם הגעת הצנרת הביתית, עקרת הבית הממוצעת בצפון קרוליינה נאלצה ללכת כ־200 ק"מ בשנה כשהיא נושאת לא פחות מ־35 טונות מים. נקודה למחשבה בפעם הבאה כשפותחים את הברז.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x