לא למהר לחגוג

דבר נוסף הוא שהצמיחה ברבעון השני היא ביחס לצמיחה ברבעון הראשון של השנה, שהייתה נמוכה ביותר - אחרי ירידה במשך חמישה רבעונים רצופים. בכל המחצית הראשונה של השנה צמח המשק בשיעור שנתי של 3%, לעומת צמיחה שנתית של 5.1% בתקופה המקבילה בשנה שעברה.

יובל שטייניץ, בנימין נתניהו וסטנלי פישר צילום: פלאש 90

הסבר זה ברור הרבה יותר כאשר בוחנים את נתוני הייצוא, שנחשב לאחד ממנועי הצמיחה העיקריים. ברבעון השני של השנה זינק יצוא הסחורות והשירותים בשיעור שנתי של 10.3%. אולם השוואה זו היא כאמור ביחס לרבעון הראשון, שבו נרשמה ירידה של 0.9% בכלל ביצוא. כאשר מחברים את שני הרבעונים הראשונים של השנה יחד, מקבלים עלייה בייצוא בשיעור שנתי צנוע של 1.3% בלבד, לעומת עלייה בייצוא של 7.8% בשיעור שנתי שנרשמה במחצית הראשונה של השנה שעברה.

גם שיטת החישוב בנתונים הרבעוניים לא תמיד מציגה את התמונה המלאה. כאשר הלמ"ס אומרת שמדובר במונחים השנתיים, היא מתכוונת שמדובר בהערכה שהנתון הרבעוני האחרון יימשך לאורך כל השנה. במילים פשוטות יותר, מדובר בנתון הרבעוני מוכפל בארבע. כך למשל, הצמיחה בפועל ברבעון השני הייתה 0.8%, ובמונחים שנתיים אכן מדובר בצמיחה של 3.2%.

לסיכום, כאשר הנתון הבסיסי של צמיחת המשק ברבעון השני הוא כה קטן (כאמור, 0.8%), וכאשר הלמ"ס נוהגת לעדכן כל הזמן את הנתונים לאחור, המסקנה המתבקשת היא שממש אין מה למהר לחגוג.