השיטה השתנתה, המוסדיים עוד לא

האסיפה הכללית של בנק לאומי שנערכה בשבוע שעבר היתה הראשונה שבה לאף אחד מבעלי המניות לא היה גרעין שליטה. את מרבית תשומת הלב תפסה באופן טבעי ההחלטה להעלות את שכרו של יו"ר הבנק דוד ברודט, למרות הביקורת כלפי המהלך ועל אף התנגדות המדינה. אך ההליך החדש לבחירת הדירקטורים דורש גם הוא התייחסות, וכבר כעת ניתן להצביע על נושאים שדורשים את התייחסות הפיקוח על הבנקים.

1

הטיימינג האומלל של דוד ברודט

"החלטת המדינה שלא לאשר את העלאת השכר של ברודט היא פופוליסטית וללא הצדקה עקרונית", אמר ל"כלכליסט" פרופ' אריה גנס שמונה בשבוע שעבר לכהונה נוספת בדירקטוריון לאומי. פרופ' אפרים צדקה, שמונה אף הוא לכהונה נוספת בדירקטוריון, טוען כי התאכזב, אך לא הופתע מהחלטת המדינה: "המדינה לא רצתה להראות שהיא נותנת העלאות שכר לבכירים בעידן הקיצוצים. אם ועדת המניות (ועדה שמונתה בעבר על ידי המדינה להצבעה בבנק - מ"א) היתה קיימת והבחירה לא היתה נעשית באופן ישיר, אני לא מאמין שהיא הייתה מתנגדת להעלאה".

שכרו ברוטו של ברודט הועלה ב־3.7%, מ־167 אלף שקל ל־173 אלף שקל בחודש. שכר זה יחול רטרואקטיבית מתחילת 2012. "בשנה שעברה החלטנו לא להעלות את השכר כי ברודט רק נכנס לתפקיד", מסביר צדקה את ההחלטה. "עשינו דיון בוועדת התגמול ובחרנו להעלות את השכר בשיעור נמוך יותר מה"טייס האוטומטי" של העובדים (העלאת שכר קבועה של 5% מדי שנה - מ"א). אני שלם לחלוטין עם הבחירה". לעומת זאת, פרופ' ערן ישיב, שלא נבחר לדירקטוריון, אמר ל"כלכליסט" כי "תפקיד הדירקטור הוא גם ליצור דיאלוג עם בעלי המניות והציבור, ותוספת שכר בעת שמדברים על צמצומים במשק היא מהלך מנקר עיניים".

דוד ברודטצילום: פלאש 90

2

חוסר האחריות של הגופים המוסדיים

האם השיטה החדשה לבחירת דירקטורים תביא לשינוי אמיתי? כל עוד לא נראה שינוי גישה אצל המוסדיים, התשובה היא לא. המועמד המרענן ביותר לדירקטוריון היה זיאד אבו־חבלה, שזכה לתמיכת המדינה לאור הניסיון הרב שלו בביקורת וגילו הצעיר יחסית (39). גם העובדה שהוא ערבי עמדה לזכותו. אך ההחלטה בסופו של דבר הייתה אצל המוסדיים והם לא בחרו בו. למעשה, אבו־חבלה לא ידע כלל אם הוא יכול לפנות למוסדיים ולערוך רוד-שואו, וכשכבר קיבל חוות דעת משפטית שמאשרת לו לעשות כן, זה היה מאוחר מדי. לעומתו, מועמדים אחרים הרגישו חופשי לכתת רגלים בין המצביעים השונים.

אבו-חבלה מספר כי בכל התהליך לא נשאל שאלה אחת רלוונטית לתפקיד. מדוע אף מוסדי לא טרח לשאול שאלות? "מה שהיה נשאר, יש פורום סגור שאני כערבי לא הצלחתי לפרוץ אותו", אמר אבו־חבלה ל"כלכליסט". בניגוד למקרים שבהם המוסדיים הם כמעט חותמות גומי למועמדים יחידים, בבחירה לבנק ללא גרעין שליטה גופים אלו לא רק מאשרים אלא בוחרים. אם הם לא ישקיעו בבחינת המועמדים, תהיה כאן מעילה בתפקידם לשמור על כספי החוסכים. במיוחד שבנק לאומי הוא אחד מעמודי התווך של תיק ההשקעות של המוסדיים.

3

להגדיל את המגוון של המועמדים

התיקון לחוק הבנקאות קובע תנאים נוקשים לגבי מי שיכול להיתמנות כדירקטור לבנק ללא גרעין שליטה. עשרות מועמדים נכשלו במבחן הכניסה, וביניהם לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל פרופ' צבי אקשטיין ורו"ח ראובן אדלר, שמכהן כדירקטור חיצוני בבנק כיום. העובדה שאדלר חבר בוועדת ההשקעות של קרנות הפנסיה של הפניקס, הביאה לכך שאינו כשיר יותר לכהן כדירקטוריון. "אפשר לומר שאדלר הוא הדירקטור האולטימטיבי", אומר צדקה. "אדם שרוצה להיות דירקטור בבנק, צריך להתפטר מעיסוקו, לחכות שנתיים וגם אז לא בטוח שייבחר. זה יכניס הרבה אנשים חסרי ניסיון".

בחודש מרץ, ימים לפני שלאומי הוכרז כבנק ללא גרעין שליטה, אמרה היועצת המשפטית של דירקטוריון הבנק עו"ד דליה טל כי לפי החוק יוביל לדירקטוריון של אנשי אקדמיה. "איש אקדמיה בדירקטוריון זה טוב אבל דירקטוריון שלם של אנשי אקדמיה זה יותר מדי" אמרה אז. בפועל, שישה מתוך עשרת המועמדים לדירקטוריון היו פרופסורים באקדמיה ומתוכם נבחרו שלושה. ישיב מוסיף כי "ברודט הוא איש יקר ומוערך, אוצר בלום, אך סביבו הוא צריך אנשים מגוונים שייענו לאתגרים החדשים של הבנקאות. וקיימת הרגשה שמי שנבחר שייך ל'אולד בויס קלאב'".

על מנת לייצר מגוון מועמדים וכדי לא לפסול אנשים עם ניסיון בבנקאות אבל עם אח שעובד בחברת ביטוח, יש צורך לשקול שוב את עניין הזיקה, במיוחד לאור העובדה שבעתיד לא רק לאומי יהיה בנק ללא גרעין שליטה.

4

האתגר של לאומי: לחזור ולהוביל את השוק

הבנק בראשותם של ברודט והמנכ"לית רקפת רוסק־עמינח זקוק לריענון. סביב הבנק היה יותר מדי רעש בגלל שכר הבכירים, הסתבכות עם רשות ני"ע ובעיות כאלה ואחרות בשלוחות בחו"ל. לאומי צריך לקבל החלטות משמעותיות ונועזות, כדי לחזור להובלת המערכת הבנקאית ברווח ובנתח השוק. זהו המבחן של ההנהלה והדירקטוריון, אבל בעיקר המבחן של שני העומדים בראש.