הבהלה לאשפה
בכל שנה מושלכים לפח רכיבים אלקטרוניים מזהב במיליארדי דולרים. הזדמנות עסקית ליזמים סביבתיים
הנה עוד אבסורד כלכלי־סביבתי, אחד מני רבים. בזמן שמחיר הזהב עולה והוא מהווה מקלט למשקיעים בימים של אי־ודאות כלכלית, מתגוללות במזבלות מאות טונות של זהב ומתכות יקרות אחרות. הייתכן כי איש לא מחלץ אותן משם? על פי דו"ח חדש של היוזמה לקיימות אלקטרונית ואוניברסיטת האומות המאוחדות, זהו שיקוף מדויק של המתרחש בעולם.
הדו"ח שפורסם החודש קובע כי במזבלות שלנו מתגוללת כמות גדולה פי כמה של זהב מזו שמחולצת ממכרות מדי שנה בעולם. במילים אחרות, הזבל שלנו שווה זהב.
רק 15% מהמתכות הנדירות ממוחזרות
על פי הנתונים שפורסמו, מדובר בשווי שוק של 21 מיליארד דולר מדי שנה בכסף וזהב המהווים רכיבים הכרחיים בתעשיית האלקטרוניקה. מדי שנה מתווספים למזבלות העולם 320 טונות של זהב ו־7,500 טונות של כסף. בעולם שבו כל מעבד דורש כמויות קטנות משתי המתכות האלה, כמו גם שפע של עופרות נדירות אחרות. למרבה הצער, או לשמחת יזמים שירימו את הכפפה, כרגע ממוחזרות רק 15% מהמתכות הנדירות מדי שנה בעולם. בכל פעם שאנחנו משדרגים לטלפון חדש, מחליפים מחשב, או רוכשים מכונת כביסה, אנו נפטרים מהאלקטרוניקה הישנה שמכילה זהב. פשוט משליכים זהב לזבל.
הדו"ח גם מלמד על כך שהמגמה הזו רק הולכת ומתחזקת. אם ב־2001 5.3% (197 טונות) מהזהב בעולם הוסב לשימוש בתעשיית האלקטרוניקה, הרי ב־2011 היה מדובר כבר על 7.7% (320 טונות) מהזהב שנכרה באותה שנה. כדי לקבל פרופורציה על הכמויות, הנתון האחרון הוא שווה ערך ל־2.5% מכל רזרבות הזהב שמחזיקה ארצות הברית בפורט נוקס ובפדרל ריזרב. בעוד שתפוקת הזהב העולמית צמחה בעשור האחרון מ־3,900 טונות ל־4,500 טונות, מחירה של אונקיה עלה בתקופה המקבילה מ־300 דולר למעל 1,500 דולר.
זו גם הסיבה שבגינה החלו מפעלי מיחזור לאלקטרוניקה לצוץ ברחבי העולם, בעיקר במדינות מתפתחות, שם דבק בהם המונח "כרייה אורבנית", כדי לתאר את הפעילות. הבעיה היא כמובן שמפעלי החצר האחורית האלה מחלצים רק 25% מהזהב בפסולת האלקטרונית, בעוד שמפעלי מיחזור משוכללים מצליחים לחלץ כ־90% מהזהב. אבל רבים כאלה אין.
מיחזור פלסטיק יעיל בהרבה מייצור פלסטיק
הדו"ח גם התייחס לפלסטיק במוצרי אלקטרוניקה ותהליך המיחזור שלו. תהליכי מיחזור מתקדמים של פלסטיק יעילים בהרבה מתהליכי הייצור שלו. מיחזור כזה דורש עשירית מהמים והאנרגיה שנדרשים לייצור סטנדרטי, והוא תורם רק שליש מגזי החממה שנפלטים בתהליך הייצור הרגיל. לשם המחשה, אם האיחוד האירופי היה ממחזר רק מחצית מהפלסטיק של פסולת אלקטרונית, היו נחסכים מדי שנה 5 מיליון קוט"ש, 3 מיליון חביות נפט ו־2 מיליון טונות של פחמן דו־חמצני.
"עלינו לשנות גישה", כתבו מחברי הדו"ח. "לעבור מתפיסה הרואה במיחזור מוצרי אלקטרוניקה נטל, לתפיסה שרואה במיחזורם הזדמנות. במקום להתייחס לתהליך כאל ניהול פסולת, יש לראות בו תהליך של ניהול משאבים". ליזמים סביבתיים חדורי מוטיבציה דו"ח זה הוא אולי נקודת מפנה בדרך לתיקון השיטה, וגם לעשיית לא מעט כסף.
