רוח גבית לאחד העם
רגולציה מקלה או לפחות שקט תעשייתי לתקופה קצובה יחזירו לשוק ההון הישראלי חלק מהכסף של המשקיעים גם הישראלים וגם של הזרים
אנליסטים המסקרים את השוק הישראלי פרסמו לאחרונה סקירות שמסקנה אחת עוברת בהן כחוט השני - הרגולציה העודפת יוצרת אי וודאות שמדירה משקיעים מהסקטורים השונים הנפגעים ממנה.
משקיעים זרים בישראל עומדים משתאים אל מול הליך קבלת ההחלטות בישראל שהפכה את ההשקעה בישראל להיחשב להשקעה בסיכון גבוה לא רק בגלל האיום האיראני או בגלל המתיחות עם הפלסטינים, הקושי העיקרי של המשקיעים הוא לקבל סביבה שבה משתנים חוקי הרגולציה, חדשות לבקרים ובאופן רטרואקטיבי. רגולציה מקלה או לפחות שקט תעשייתי לתקופה קצובה יחזירו לשוק ההון הישראלי חלק מהכסף של המשקיעים גם הישראלים וגם של הזרים.
לא בכדי איננו רואים בבורסה של ת"א מסחר בחברות גדולות וחשובות למשק הישראלי כמו צ'ק פוינט, אמדוקס או אפילו סודה סטרים, שמעדיפות לגייס הון וגם חוב בבורסות מעבר לים. בשל הפער העצום בין הרגולציה כאן לרגולציה שם, כ-30 חברות נמחקו מהמסחר בבורסה ב-2011 וכמעט שלא נרשמו חברות חדשות, ב-2012 התמונה דומה.
מקבלי ההחלטות בישראל הצליחו להוציא ליזמים ומשקיעים בישראל את החשק לסחור ולהיסחר בשוק ההון בישראל. נכון שאנו מושפעים מהטלטלות שקורות בעולם, אך למרות זאת, רמת הנזילות הכל כך נמוכה אכן אומרת דרשני. ללא קשר לכיוון אליו הולך השוק, בזמן שני"ע עומדים לעיתים שבועות על המדף בכדי להיסחר קרוב למחיר השוק ובזמן שמספר זעום של שחקני מעו"ף בינוניים יכולים להטות את כיוון המסחר, עם כל הכבוד לרגולציה בישראל שהיא חמורה יותר מבורסת ניו יורק או מהנאסד"ק, הבורסה באחד העם הופכת להיות פחות רלוונטית מרשימת הפינק שיטס בה נסחרות בארה"ב חברות מתחת לדלפק בשל אי עמידה בתנאי המסחר.
בימים הקרובים, צפויה הכנסת לדון במספר חוקים ותיקונים לחוק החברות שימשיכו במגמה של הגברת הפיקוח וקידום המחנק המיותר של תקנות עודפות שמנסות לשמור על שוק ההון המתפורר בישראל מכשלי שוק אפשריים ללא בחינת עלות תועלת וללא התחשבות לנזק שעלולים התקנות והחוקים לעולל לחברות הציבוריות בישראל.
אמנם, אין שום סיבה לשנות ולתקן חוקים גם באופן רטרואקטיבי, אך האי הוודאות שנוצרה כאן במשק בשנים האחרונות הפכה לשם נרדף להתנהלות המשק הישראלי. יום אחד "מגבירים" את התחרות בענף התקשורת,ף יום אחר מעלים את התמלוגים על חיפוש נפט וגז ומס החברות נקבע כנגזרת של עומק הגירעון והדרישות הקואליציוניות.
החלטות הרות גורל בכלכלת ישראל מתקבלות לא בהכרח כי צריך לקבל אותן, או כי הן באמת עשויות להועיל למשק הישראלי. ההחלטות מתקבלות בגלל שהם בממשלה, כפי שבנימין נתניהו ניסח זאת מצוין בעבר – "הם מפחדים".
אז מה עם גברת כהן לא תרגיש בהוזלות כלשהן אם יימכרו חברות כמו פז, הפניקס או הבנק הבינלאומי. אז מה אם יפוטרו עובדים, אז עם עורכי דין ורואי חשבון ידרשו ויקבלו מיליונים על תיווך עסקאות המכירה. אז מה עם המכירה הכפויה של חברות עלולה להוביל להפסדים עצומים שיפגעו קשות בחיסכון הפנסיוני שיגרמו לנו עוד להתגעגע לימי ה"תספורות" העליזים.
הבון טון הוא שנאה כלפי מי שיש לו. ולכן הממשלה היום משתדלת להציג כמה שיותר ניסיונות לפגוע בלב הקהילה העסקית שמניעה את המשק. זה לא חשוב כיצד קוראים לזה, ריכוזיות, ששינסקי, אכיפה מנהלית, שכר בכירים או כל שם אחר, המטרה של הממשלה היא להכביד על החברות – אותן אלה שמפרנסות מאות אלפי עובדים בישראל ומהוות את החלק הארי של השקעות המוסדיים בתיקי הפנסיה והחסכונות שלנו.
בימים אלה ממש, הגיש איגוד החברות בקשה לרשות לניירות ערך לבצע הקלות משמעותיות ברגולציה לחברות קטנות ובינוניות. לפי שעה, בקשותינו נמצאות בהליך של בחינה והתדיינות עם נציגי הרשות שאף הכניסה את בחינת הנושא לתוכנית העבודה השנתית שלה. כולי תקווה כי בקשותינו ייענו, ובעתיד הקרוב יהיה יותר לנהל חברות ציבוריות בישראל.
הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות
