השופטת ומבקרת המדינה מרים בן פורת נפטרה בגיל 94
מונתה ב-1977 לאישה הראשונה בהרכב בית המשפט העליון. מיד לאחר פרישתה מכס השיפוט מונתה לתפקיד מבקר המדינה בו כיהנה במשך עשור. היא נחשבה כלוחמת קשוחה נגד שחיתויות השלטון והמנהל הציבורי
בירושלים נפטרה הבוקר שופטת בית המשפט העליון בדימוס ומבקרת המדינה לשעבר מרים בן פורת. בת 94 היתה במותה. הלוויתה תתקיים הערב בשעה 19:00 בבית העלמין גבעת שאול בירושלים.
בן פורת נולדה בויטבסק, רוסיה וגדלה בקובנה שבליטא. לארץ עלתה בשנת 1936. כשנה לאחר שהגיעה לישראל החלה ללמוד משפטים. זה היה עוד בתקופת המנדט הבריטי והלימודים התקיימו בבית הספר המנדטורי. יחד איתה למדו גדעון האוזנר, לימים התובע של אדולף אייכמן, ויצחק טוניק, לימים מבקר המדינה. יחד איתה למדו עוד שלוש בחורות בלבד. "מיעוט נשים בפרקטיקה הפרטית באותה עת, גרע גם מביטחוני," כתבה בספר שפרסמה לפני שנתיים "מבעד לגלימה," "בשלב מסוים, ולאחר שנפל דבר ביני לבין היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, בעניין פרשת קסטנר, חשבתי לעזוב למגזר הפרטי, אבל אז הציעו לי את בית המשפט המחוזי בירושלים. שמחתי."
בשנת 1945 סיימה את לימודי המשפטים והוסמכה כעורכת דין לאחר התמחות במשרדו של יצחק אולשן. בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים והתקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה. הופיעה בעיקר במשפטים בבית המשפט העליון.
ב-1977 מונתה לאישה הראשונה בהרכב בית המשפט העליון. בשנת 1983, עם מינויו של מאיר שמגר לנשיא, התמנתה לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון ומ-1984 שונה התואר ל-"משנה לנשיא בית המשפט העליון". היא פרשה מכס השיפוט ב-1988 בהגיעה לגיל 70.
כנשאלה בראיון עיותנאי אם היא מרגישה פורצת דרך, כאישה הראשונה בעליון והראשונה במשרד המבקר ענתה: "זו זכות שנפלה בחלקי. הגורל זימן לי את הראשוניות. תאמיני לי, רעדתי ופחדתי להופיע בבית משפט. רציתי לעשות משפט צדק. גם בעליון, למרות שמאחוריי היו 18 שנים במחוזי, פחדתי. נצמדתי לספרים. לחוקים. אהבתי למצוא בין השיטין את האמת ואת הפירוש הכי צודק והכי נכון. השופט זוסמן אמר לי יום אחד ביידיש, למה את כל כך פוחדת? חייכתי בחזרה. מה יכולתי לומר"?
מיד לאחר פרישתה מכס השיפוט, ביולי 1988, מונתה לתפקיד מבקר המדינה. היא עמדה בראש מוסד מבקר המדינה במשך עשור, עד יולי 1998.
בתקופת כהונתה כמבקרת המדינה, היוותה בן פורת גורם בעל השפעה ופעלה למינהל תקין בכל מוסדות השלטון. היא נחשבה כמי שיצקה תכנים חדשים למוסד המבקר ועוררה את המשרד להיות בעל תפקיד אפקטיבי במלחמה בשחיתויות השלטון והמנהל הציבורי.
בין היתר אילצה את המפלגות השונות לפרסם את רשימות התורמים להן וביקרה את צה"ל על כך שמסיכות הגז שחילק ערב מלחמת המפרץ הראשונה היו בעלות יעילות נמוכה. הדו"חות שפירסמה עוררו הד נרחב בציבור, במיוחד הדו"ח של 1992, שצייר תמונה קשה של התנהלות שלטונית מושחתת, מינויים פוליטיים ומתן כספים ייחודיים. דו"ח זה נוצל על ידי מפלגת העבודה בתעמולת הבחירות לכנסת ה-13.
בשנת 1991 הוענק לבן פורת פרס ישראל למפעל חיים. בשנת 2004 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים".
השאירה אחריה בת רונית אלמוג, הנכדים אילן אלמוג, נעמה מזרחי וירין אלמוג ונינים.
