שיטת לא מצליח: דין חברת עורכי דין כדין שותפות
העליון הותיר על כנו את הקנס שקיבל עו"ד אברהם עזריאלנט, ודחה את טענתו כי הקמת חברה בע"מ פוטרת אותו מההגבלות על פרסום. השופט רובינשטיין: "חברה לא יכולה לשמש ככיסוי לעבירות משמעת"
שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין נוהג לשלב קצת יידישקייט בפסקי דינו. הפעם בחר במשורר איציק מאנגער בשירו "הייתי שנים נע ונד" שעוסק ביהודי העולה ארצה ומבקש לנשק את עפרה, אך אומר: "איך אנשק עפרך? הן אני עפרך, ומי זה נושק את עצמו, רבותי?".
הנמשל, זה שמנשק את עצמו, הוא עו"ד אברהם עזריאלנט. בית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין הרשיע את עורך הדין בשורת עבירות: עשיית פרסומת אסורה, פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את המקצוע. עזריאלנט ננזף ונקנס בסכום של 20 אלף שקל. בית הדין המשמעתי הארצי, בראשות עו"ד מיבי מוזר, הגדיל את הקנס ל־75 אלף שקל. הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני השופט, המכהן כיום בתפקיד מבקר המדינה, יוסף שפירא, נדחה, ובשבוע שעבר הותיר בית המשפט העליון את העונש על כנו. עיקר ענייניו של התיק: האם עורך הדין יכול "לעקוף" את ההגבלות על פרסום כשהוא מתאגד בחברה, והפרסום הוא לא אישי אלא על ידי החברה.
חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל התאגדה באמצע שנות התשעים. הבעלות במניות החברה היא בידי עו"ד אברהם ה. עזריאלנט ועו"ד מיכאל דרעי. "הרעיון היה מבוסס על שוק עריכת הדין בארצות הברית שבו חברות ארציות מאפשרות את אותה רמת שירות גבוהה הן בניו יורק והן באקרון, אוהיו", נכתב באתר החברה.
החברה פרסמה בעיתונות הכתובה פרסומים שלגביהם נקבע כי הם מהווים פרסומת אסורה לעורכי דין. למשל, בפרסום מפברואר 2009 נכתב: "מזה שנים ניצבת חברתנו בחוד החנית של משפט הגירושין. מאחורינו אלפי מקבלי שירות מרוצים, עשרות תקדימים, ומאות פסקי דין חשובים, מאמרים, רעיונות יצירתיים ואסטרטגיות גירושין מנצחות, ששינו את חייהם של רבים". להגנתו טען עזריאלנט: חברת עורכי דין אינה כפופה לכללי האתיקה של הלשכה, ובפרט לכללי הפרסומת שלהם כפוף עורך דין בשר ודם, ולכן לא ניתן לייחס למבקש אחריות משמעתית לעבירות שבוצעו על ידי החברה.
בנוסף, טען עו"ד עזריאלנט להגנה מן הצדק, שלפיה לשכת עורכי הדין אוכפת את הכללים בעניין זה בדרך בררנית וסלקטיבית. "תלונות נגד אחרים שמסתיימות בהערה ואפילו בפחות מכך", נכתב בערעור לבית המשפט המחוזי, "הפכו כנגד המערער הן להעמדה לדין, הן להרשעה והן להשתת עונש חסר תקדים בהיקפו. דבר ששמור רק למבצעי העבירות החמורות ביותר על כללי האתיקה, שלא לומר למבצעי עבירות פליליות בלבד".
"המחוקק פעל בתבונה"
טענה משפטית נוספת של עזריאלנט נגעה לתיקון חקיקה מ־1978 שהסדיר את האפשרות של עורכי הדין לפעול במסגרת חברה בע"מ (ראו מסגרת). לטעמו, הצביע התיקון על שוני לגבי החברה באשר לכפיפות להוראות הדין המשמעתי. "המחוקק פעל בתבונה רבה", כותב עזריאלנט, "בקובעו שיש להחיל על חברות כללים שונים מאשר על עורכי דין בשר ודם. לענייננו, לא ברור הטעם להחיל כללים שנועדו רק לשמירה על כבודם של עורכי דין, על חברות עורכי דין - האם גם על כבודן יש לשמור? ההנמקה האמיתית, המבצבצת מבין שורות שני פסקי הדין (של לשכת עורכי הדין - מ"ג), היא אך הגבלת התחרות בין עורכי דין - דבר המנוגד לחוקי היסוד ולתקנת הציבור כאחד, ואין לו כל בסיס חוקי". כל הערכאות, שני בתי הדין של הלשכה, המחוזי והעליון, דחו את הטענה. בית הדין הארצי ניתח את הרקע למעבר עורכי הדין לעיסוק במסגרת חברה שנבע בעיקר מטעמים כלכליים הנוגעים להטבות מס נלוות.
"אבן הנגף העיקרית למהלך החדש", נכתב בהחלטה, "היתה החשש מפני פגיעה באחריות האישית שעליה מבוסס המקצוע. בסקירת ההיסטוריה החקיקתית של התיקון ניתן להיווכח, כי מצוות המחוקק היתה שעורך הדין יישאר אחראי אישית למעשיו. חברת עורכי הדין אינה יכולה לשמש כלי להכשיר פעולות האסורות באופן אישי על עורך הדין. כוונת המחוקק המפורשת היתה, שבמעבר של עורך הדין מעיסוק עצמאי לעבודה במסגרת חברה לא ייגרעו אחריותו האישית וכפיפותו לכללי האתיקה ולחוק".
השופט רובינשטיין מגדיר כ"שובת לב" את הטענה "שאין דינו של גוף משפטי לעניין עבירות משמעת כדינו של האדם החי, ועל כן גם 'האדם החי' בתוכו פטור מאחריות". אך לאחר מכן הוא ממהר לקטול אותה: "הטענה המרכזית מופרכת ומנוגדת, הן ללשון החוק והן לתכליתו; קבלתה תהא משגה שאינו אחראי ואינו הולם. חברת עורכי דין אינה 'כביש עוקף' שבנסיעה בו משוחרר עורך הדין השותף בה מחוקי התעבורה החלים עליו בכביש המרכזי".
רובינשטיין הוסיף כי "טענה מסוג 'אינני אחראי למעשה, שכן אני פועל בכובעי כאורגן של חברה פלונית' לא תישמע מטעם עורך הדין. עורך הדין חייב, כפי שהיה מקדמת דנא, בחובות האתיות ובדין המשמעתי, ללא תלות בהיותו חבר בחברת עורכי דין. כל פירוש אחר משחרר הלכה למעשה את עורכי הדין הפועלים בחברה מן הכפיפות לכללי המשמעת. אין לכך כל הצדקה משפטית או מהותית".
בית הדין המשמעתי הארצי הביא בהרחבה מתוך פרסומי עו"ד עזריאלנט בעיתונות, כדי להוכיח את האופי הפרסומי שלהם. "נדמה, כי די לעיין בפרסומים אלה", כותב השופט רובינשטיין, "כדי להפנים את המסר שאותו ביקש בית הדין להעביר. והלא אי אפשר להיתמם, עם כל התחכום והיצירתיות שרצה המבקש לנקוט - חברת עורכי דין, לא כל שכן כזאת הנושאת את שמו של המבקש, אינה יכולה להיות 'מסך רשות נתונה' לעבירות משמעת לבעליה".
"הגבלה על מקצוע חופשי"
עו"ד עזריאלנט הגיב לדברים: "אני מכבד את החוק ופסק הדין, אך מצר על ההגבלה שחלה בישראל על בעל מקצוע חופשי, שלא קיימת במקומות אחרים בעולם ואני מקווה שתוסר בעתיד כפי שקרה לבעלי מקצועות אחרים". לדברי עו"ד גדעון קורן, העוסק במשפט מסחרי, "עד לפני כמה שנים הכללים שקבעה הלשכה אסרו פרסום לחלוטין. מאז שהיא התירה פרסום חלקי ומוגבל, היקף החשיפה הרצוי משמש כמחלוקת בקרב עורכי הדין. הניסיון לעקוף את המגבלות החלות על עורך הדין באמצעות פרסום חברה, אינו מהווה התנהגות רצויה".
