למה צריך סוב-יודיצה?
משפט אולמרט הוכיח סופית שאין לתקשורת יותר מדי השפעה על השופטים
הכרעת הדין במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כבר זכתה לניתוחים ופרשנויות מפולפלות משום ששלושת השופטים הפתיעו בהחלטתם. מאותה סיבה, משפט אולמרט הוא הזדמנות טובה לקבלת החלטה אמיצה במשרד המשפטים לבטל את עקרון הסוב-יודיצה, שעדיין מופיע בספר החוקים (סעיף 71 לחוק בתי המשפט), ולמרות שבפועל לא נעשה בו שימוש הוא מרחף כחרב מעל ראשיהם של עיתונאים.
עקרון הסוב-יודיצה, שמשמעותו בלטינית "תחת דיון", קובע למעשה שאין לפרסם פרסומים שונים במהלך משפט אשר עלולים להשפיע על השופטים היושבים בתיק. לפני יותר מעשור, צומצם הסעיף לתחום הפלילי בלבד, ואולם בפועל לא נעשה בו שימוש.
בשנים האחרונות התייחסו שופטים, בעיקר במשפטים מתוקשרים של אישי ונבחרי ציבור, לסוגיית הפרסומים בתקשורת בעת התנהלות המשפט עצמו. כך היה הדבר, בין היתר, במשפטים המפורסמים של השר לשעבר חיים רמון והנשיא לשעבר משה קצב, ולהבדיל - משפטו של עו"ד דורי קלגסבלד. כך קרה שבלא מעט מאותם משפטים, מידע חיוני ובעל ערך או וידויים וגילויים חדשים הנוגעים לנאשמים במשפט, פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת השונים, כולל בטלוויזיה, בעוד המשפט מתנהל.
השופטים התייחסו לא פעם לשאלת ההשפעה עליהם. גם אם בסופו של יום הם ציינו בשולי הכרעות הדין שדעתם לא הושפעה, התחושה לעתים קרובות היא שהם הושפעו גם הושפעו מכל מה שקורה מחוץ לאולם בית המשפט.
משפט אולמרט הוא דוגמא הפוכה לטענה לפיה שופטים מקצועיים מושפעים מהמתרחש מחוץ לאולם. אין ויכוח כי מאז החלו החקירות בפרשיות השונות שאולמרט היה מעורב בהן, עבור להתגבשות כתבי האישום ולמהלך המשפט עצמו, התקשורת דיווחה בהרחבה על אולמרט ומעלליו. גם מבלי להשתמש במחשבון, נקל להיווכח כי מרבית הפרסומים היו שליליים וכי מספר הדיווחים שנטו לטובתו של אולמרט היה קטן בהרבה או בטל בשישים לעומת הגל הנגטיבי ששטף את המדינה מאז יום העצמאות 2008 עת נודע ברבים הקשר המיוחד בין אולמרט וגייס התרומות משה טלנסקי.
למרות כל מה שנכתב על אולמרט ולמרות שמזה חודשים שמו מוזכר בהקשר לפרשת הולילנד ולמשפטים בהם מעורבת מנהלת לשכתו לשעבר, שולה זקן, לא נמצא לכך הד בבית המשפט המחוזי בירושלים. למרות כל הרעש מחוץ לאולם, הכרעת הדין שפורסמה מלמדת כי השופטים השכילו להפריד בין הרעש החיצוני לבין הרחש באולם בית המשפט עצמו.
הכרעת הדין, בין אם מסכימים לעמדת השופטים שהתקבלה פה אחד ובין אם לא, מלמדת שהמתקפה התקשורתית נעצרה בפתח האולם ולא חדרה פנימה. גם אם מניחים ששלושת השופטים קוראים עיתון בוקר, מאזינים לרדיו בזמן נסיעתם ברכב וצופים בחדשות בטלוויזיה בערב - כל זה לא בא לידי ביטוי בהכרעת הדין הארוכה והמפורטת.
הניתוח המשפטי, כצפוי וכמתבקש, התבסס על מה שהתחולל באולם פנימה ולא בעולם החוצה.
ביטול הסוב-יודיצה, גם בהליכים פליליים, הוא צעד מתבקש והגיע הזמן שנאמץ את תפיסת העולם ולפיה משפט התקשורת הוא אחד, והמשפט המקצועי הוא אחר. יחליט בסופו של יום כל אחד אם הפוסק האחרון בעיניו הוא העיתונאי, או השופט המקצועי.
ובעניין זה, מי שיש לו דעה נחרצת על אולמרט, גם הכרעת הדין לא תשנה את דעתו.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי תקשורתי, לשעבר עיתונאי
