אחרי התקשורת, מסרסים את האקדמיה

שדרוג המכללה באריאל (המרכז האוניברסיטאי אריאל) לאוניברסיטה, במוקדם או במאוחר, הוא חלק מתהליך כולל ועקבי של אילוף האליטות הקיימות ולחילופין, טיפוח של אליטות חדשות. הצרכים, האסטרטגיה וכן גם הטקטיקות ידועים ומוכרים היטב.

במשך שלושה וחצי עשורים, מאז המהפך ב-1977, הימין שולט במדינת ישראל. במהלך כל אותן השנים בלטו במיוחד שני איים של אופוזיציה יעילה לשלטון הימין – התקשורת והאקדמיה. תחילה, "טיפל" השלטון בהצלחה בלתי מבוטלת בתקשורת. באותן טקטיקות הוא שב ומסרס כיום את האקדמיה, ואילו הן:

1. עידוד ריבוי ערוצי תקשורת/מוסדות להשכלה גבוהה: באקדמיה כבתקשורת הניפו דגלים לצורך בריבוי בשם הצורך בפלורליזם ו/או סיפוק ביקושים באוכלוסייה הרחבה והגדלה. הדבר בא לידי ביטוי במדיניות נמרצת של ריבוי ערוצי תקשורת בשעתו וכך, גם ריבוי מכללות ובהמשך מרכזים אקדמיים באקדמיה. אלא שריבוי אינו ערובה לפלורליזם! באקדמיה כבתקשורת סמכו יותר מדי על כוחות השוק מאשר על שיקולים מקצועיים ורגולציה נבונה.

מכללת אריאל צילום: עמית מגל

2. החרפת התחרות בין גופי תקשורת/ השכלה גבוהה והעמקת התלות בשלטון: עקב ריבוי ערוצי התקשורת ומוסדות להשכלה גבוהה, החריפה התחרות ביניהם על משאבים חיוניים, אם על עוגת הפרסום ואם על רייטינג ובאקדמיה על סטודנטים, משאבים כספיים ותקציבים ממשלתיים. התחרות המחריפה העמידה אמצעי תקשורת, ואולי בהמשך גם מוסדות השכלה, במבחן הישרדות. כבר כעת מספר מוסדות ותוכניות לימודים רשמו ירידה בהרשמה לקראת שנה"ל הקרובה ומשמעותה אבדן הכנסות. עקב כך, הולכת וגוברת תלותם של אמצעי תקשורת וכמוהם אף מוסדות השכלה מתחרים ומוחלשים בחסדי השלטון.

3. טיפוח אמצעי תקשורת/ מוסד השכלה חלופי: במקביל דאג השלטון לטפח אמצעי תקשורת משלו ועיתונאים נאמנים אליו, אם בעיתונות (ישראל היום) ואם בהידוק השליטה על רשות השידור. כיבודים ופרסים מורעפים על מי שלצדנו לעומת ציד עקבי של כל מי שנגדנו. לא מן הנמנע שאותם שמות של אילי הון המקורבים לשלטון ואשר עשו חיל בהחלשת התקשורת העצמאית בישראל יתגלו כמי שתורמים ועושים גם בטיפוח המכללה באריאל.

4. דה-לגיטימציה של הגופים הקיימים: סירוס מוצלח של האליטה הישנה, באקדמיה כבתקשורת, לא התאפשר ללא מסע עקבי של דה-לגיטימציה והדבקת תוויות, כמעט זהות - תקשורת שמאלנית ואקדמיה שמאלנית. אותם הגורמים המזדעקים נגד דה-לגיטימציה של ישראל במשפחת האומות, מתמחים אמנם בדה-לגיטימציה, אבל של מבקרים בבית. הללו מתייגים מבקרים לפי המצב – פוסט ציוניים, אנרכיסטיים, מרעילי בארות, "סמולנים" וכד'. התיוג השלילי יעיל למדי ונועד לדכא כל ביקורת על הממשלה עתירת כישלונות ומחדלים להינצל מדין הציבור.

לא במקרה, סירוס האקדמיה מואץ בעת כהונתו של ראש הממשלה הנוכחי, שכנראה לא השתחרר מחשבונות אישיים ומשפחתיים. אין כבנימין נתניהו אשר מבין שאין שלטון יציב ללא תמיכה של אליטות. השלטון הנוכחי זקוק לאוניברסיטה באריאל כחלק מן האליטה האקדמית החדשה הכנועה לשלטון ואשר תמעט לבקר את המדיניות הלאומנית.

אחרי טיפול מוצלח בתקשורת, הגיע תורה של האקדמיה. כמוה כתקשורת, האקדמיה הנחלשת אף מתקשה לדחות את הלחצים הפוליטיים. האקדמיה כמוה כתקשורת לוקה במנהיגות אמיצה ובעלת שיעור קומה אשר תחסום את המעורבות הפוליטית הגסה בענייניה. רוחות של כוחות השוק מנשבות כיום בפרוזדורי ההנהלה של אוניברסיטאות מחקר והן מהדקות את התלות בשלטון.