פתקים של ניצחון
הפתק הראשון היה לעורכת דינו. אחרי זה העביר תודה גם לשאר המקורבים
7:15 בבוקר. מול הכניסה לבית המשפט המחוזי בירושלים עומדים אב ובתו ומנופפים בשלטים הקוראים להדחתו של פרקליט המדינה משה לדור. "באנו מנהריה", אומר האיש, דוד פינצי שמו, שטוען שהפרקליטות מחפה על שחיתויות של פוליטיקאי מקומי, שהתיק נגדו נסגר. צלמי הטלויזיה נתפסים לשלטים ורגע אחרי פינצי מול המיקרופון. "מערכת המשפט רדפה את אולמרט בגלל מינוי שר המשפטים פרידמן ומשום שכמעט והבשיל הסכם מול הפלסטינים. הוא צריך לצאת זכאי ואת לדור יש לחקור". בבוקר ההיסטורי הזה, מסתבר, כל אחד יכול להפוך לפרשן. מצד שני, מסתבר, ההערכה שלו הותירה אבק לשאר הפרשנים.
בכניסה אני פוגש את הצלם מוטי קמחי. "מה התמונה שאתה מחפש? הפריים המנצח?", שאלתי אותו. "מן הסתם את אולמרט באיזה מבט עצוב, לא?!", הוא עונה. גם הוא חשב שתהיה הרשעה. אלא שהמציאות השתנתה. "בסוף קראתי לו רגע לפני שנכנס לאוטו והוא הרים יד בתנועת ניצחון וחייך. זו התמונה", הוא יגיד אחרי שהכל ייגמר.
סמוך לשעה שמונה בית המשפט כבר המה עיתונאים. גם אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט, נמצא שם. "בטח שיש מתח", הוא אומר. "אתמול בערב דיברנו ודווקא אהוד היה זה שניסה להרגיע אותי. הוא מרגיש שהיום זו משוכה חשובה שאם הוא יעבור אותה זה גם ישפיע על המשוכה השניה, של הולילנד. מה לעשות, הפרקליטות דאגה לנו לכמה משוכות".
כרטיס להצגה הטובה בעיר
בחדר המדרגות שבקומה השלישית, בה שוכן אולמה של הנשיאה, השופטת מוסיה ארד, עומדים יועצי התקשורת שלו בעבר, אסי שריב וינקי גלנטי. המבט על פניהם חמור סבר. "ממידע שיש לי אתם יכולים לחייך", אומר להם עיתונאי בכיר ולא מוסיף. אבל הם מתוחים. כך גם שאר אנשי לשכתו לשעבר שהגיעו לתמוך, שהצטופפו באולם. שאלתי את אחת הבנות שעבדו עם אולמרט אם הגישה שלה כלפיו תשתנה במידה ותהיה הרשעה גורפת. "שאלתי את עצמי את זה", היא מודה, "אבל קשה לי להאמין שאשנה את דעתי על אדם שעבדתי בצמוד אליו וראיתי בו איש מקסים, אני מקווה שהשופטים יעשו לי את העבודה".
באולם צפוף במיוחד. על הספסלים הודבקו ניירות עם שמות כלי התקשורת, מקומות שמורים, כמו בתיאטרון. הקהל מחכה לשחקנים, ולכוכב העיקרי. המתיחות ניכרת על פני הסניגורים. דווקא התובעים נראו קצת זחוחים. גם שולה זקן כאן, עומדת סמוך לספסל הנאשמים, ממתינה לבוס לשעבר. הוא נכנס אחרי כמה דקות. רזה, חיוור, עיניו עייפות. "הולכים לזיכוי או הרשעה?", שואל אותו אחד הכתבים. "סבלנות, חבר'ה, לא צריך להיות מתוחים", עונה אולמרט. "מה הוא אמר? שואל כתב שיושב שורה מאחור, "חכו עם הניתוחים?".
אחרי כניסת השופטים, אולמרט מתיישב לימינה של זקן על הספסל. כבר שנים שדווקא היא זו שמתייצבת לימינו. בזמן שהשופטת ארד מקריאה את הכרעת הדין, מניחה זקן יד על המצח ועוצמת עיניים, כאילו נושאת תפילה. אולמרט נע במתח, ידיו שלובות על חזהו. "הגיעה שעת ההכרעה", אומרת השופטת. אולמרט לא מסיר מבט כשהיא מכריזה על זיכויו פה אחד והרשעתו רק בהפרת אמונים בפרשת "מרכז ההשקעות".
האיש המחייך והאישה העצובה
בזמן שאולמרט עוד עיכל, גופה של זקן הגיב. תודה, היא מלמלה והביטה לשמים, כמעט פרצה בבכי. עיניהם של המקורבים האחרים ברקו מדמעה. גלנטי היה על סף בכי, דן חיבק אותו וחייך. הגר בירן, שעבדה בלשכה והיום עדיין מלווה את אולמרט במשרדו הפרטי, פרצה בבכי. אם היה מותר לצלם בתוך האולם, זו לבטח היתה תמונה מנצחת. כמו התמונה של אולמרט מוציא מכיסו דף נייר, חותך וכותב פתקים בידו השמאלית - בעט שחור פשוט, שוודאי לא נמצא באוסף העטים המפורסם, שגם הוכנס לאישומים.
הפתק הראשון היה לעורכת דינו נוית נגב. הוא כתב תודה ושהוא נרגש, הסכימה לגלות. אחרי זה העביר פתקי תודה גם לשאר עורכי הדין. הם פתחו, קראו, כתבו תגובה, קיפלו, והעבירו חזרה. לרגע זה הזכיר כיתה בבית ספר בעידן שלפני ה־SMS.
"זהו יום כיפור של הפרקליטות", כתב גם אמיר דן לאולמרט על פתק. "מפליא שלדור אפילו לא הגיע לדיון". אולמרט חייך. מאותו רגע החיוך נותר על פניו, פתאום הוא התרווח על הכסא, החל לעשות מחוות קטנות, כמו קריצות והנהוני ראש. פתאום הוא אפילו נראה גבוה יותר מאשר בבוקר.
כשהשופטים מסיימים את ההקראה, אולמרט נעמד, מתכופף לעברם וקד קידה. "תודה", אמר. מעליו התנוסס דגל ישראל, כמו בלשכת רוה"מ. אם פעם הוא יחזור אליה, זה יהיה לא מעט בזכות שלושת השופטים. לאחר מכן הוא התפנה להעניק חיבוק חזק לזקן העצובה, "יהיה בסדר", ניסה לנחמה אחרי הרשעתה, ועבר להתנשק עם החברים.
אחרי ההמולה פגשתי באולמרט מחוץ לאולם. "מה כתבת בפתקים?", שאלתי. "מרוב התרגשות אני כבר לא זוכר", הוא ענה, ובעיקר חייך, זרק משהו על "הקלה גדולה", וחמק לתוך אחד החדרים עם פמלייתו. שם הוא הודה לכולם, ועבר על "נאום הניצחון" שעוד רגע ייתן בקומה מתחת.
החברים עשו סיבוב בתקשורת, והמשפט של בגין, "יש שופטים בירושלים", חזר שוב ושוב. גם אולמרט, שנאם אחרון, חזר עליו. מקורי זה כבר לא היה, אבל אולמרט כבר כיוון לכותרות של מחר: את דבריו התחיל בלחש, אבל כשאמר "אין ולא היו מעטפות כסף, לא רמאות ולא שחיתות", הוא הרים את קולו ונשמע פתאום כמו פעם, כשהיה ראש ממשלה.
"מדינת ישראל הפסידה את ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לה", אומרת זקן לעיתונאים בצאתה מבית המשפט. גם שאר אנשי אולמרט אמרו דברים דומים. מביניהם יש המעריכים שהוא יחזור. אלא שבדרך חזרה הביתה כשעברתי מתחת למגדלים המכוערים של פרויקט הולילנד, תהיתי אם השמחה לא מוקדמת.
