הפסדי בנק ישראל ימשיכו לגדול
נוכח היקף יתרות המט"ח שברשותו, בנק ישראל ישלם מחיר כבד על הפחתת הריבית בגוש היורו
08:1711.07.12
ההחלטה של נגיד הבנק המרכזי האירופי (ECB) מריו דראגי, להפחית את הריבית לשפל היסטורי של 0.75% לא הביאה בינתיים לתוצאות המקוות ובסוף השבוע המשיכו הבורסות ברחבי העולם לצלול. השפעת המהלך על גוש היורו תורגש אולי בהמשך, אבל מי שמתחיל לשלם כבר עכשיו את מחיר הפחתת הריבית באירופה הוא בנק ישראל.
הקטנת יתרות המט"ח תצמצם את ההפסדים
הבנק המרכזי שלנו מנהל יתרות מט"ח של 75 מיליארד דולר. כ־40% מסכום עצום זה הוא מחזיק בנכסים פיננסיים נקובים ביורו, כמעט כולם בפיקדונות בנקאיים ובאג"ח ממשלתיות. את רוב המימון לרכישת יתרות המט"ח הוא גייס באמצעות הנפקת מק"מ (מלווה קצר מועד).
משנת 2010 מפסיד בנק ישראל מדי חודש עשרות מיליוני שקלים על יתרות המט"ח שברשותו, בשל הפערים בין הריביות הנמוכות על השקעת כספי היתרות בדולרים וביורו בחו"ל, לבין הריבית הגבוהה יותר שהוא משלם למחזיקי המק"מ. בחמשת החודשים הראשונים של השנה הפסיד הבנק כתוצאה מהפרשי ריביות כמיליארד שקל, בהמשך להפסד של כ־3.4 מיליארד שקל שנגרם לו בשנה שעברה.
סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל צילום: מיקי אלון
הפחתת הריבית בגוש היורו מגדילה את פער הריביות בין השקל לבין היורו, ולכן תגדיל את הפסדי בנק ישראל במידה נוספת. בניגוד להפסדים "על הנייר" כתוצאה משערי חליפין, כאן מדובר בכסף אמיתי שיוצא מקופת המדינה. כספים אלה, שלא יחזרו לבנק ישראל לעולם, מגדילים את הפסדיו הצבורים ומרחיקים את היום שבו יוכל לתרום את חלקו למימון תקציב המדינה.
מדובר כאמור בהפסדים קבועים של יותר מ־3 מיליארד שקל בשנה, שצפויים להימשך גם בשנים הבאות, עד לביטול הפערים בין הריבית השקלית לבין הריביות על הדולר והיורו. בנק ישראל יכול לצמצם את גודל ההפסדים, ולשם כך הוא צריך להקטין את היקף יתרות המט"ח שבידיו. אבל הנגיד פישר לא ממהר לעשות זאת, ויש לו גם מלוא החופן הסברים מדוע יתרות המט"ח של ישראל רחוקות עדיין מגודלן הרצוי.
יתרות גדולות משמעותית מבמדינות ה־OECD
בדו"ח השנתי האחרון על השקעת יתרות המט"ח ציין בנק ישראל את היתרונות באחזקת יתרות גדולות, ומנה את אמות המידה המקובלות בעולם לגודלן הרצוי: היחסים שבין היקף היתרות לבין התוצר, האוכלוסייה, החוב החיצוני לטווח קצר, חודשי יבוא ועוד. אבל בהרצאה שנשא בחודש שעבר, הציג יועצו הבכיר של נגיד בנק ישראל בארי טאף עובדה נוספת: בסוף השנה שעברה היו יתרות המט"ח של ישראל גדולות, ובמידה ניכרת, מהרמה החציונית של מדינות ה־ OECD בכל שש אמות המידה המקובלות.
ואם מכל הסיפור למדנו שבמקרה של יתרות המט"ח הגודל אולי קובע, נותרה בכל זאת תהייה אחת: אם גודלן של היתרות כרוך במחיר כלכלי לא נמוך, האם לא כדאי בכל זאת לצמצם אותו מעט?
