אנחנו היינו פראיירים קודם

לקראת העצרת במוצאי שבת כינסו אנשי מאהל הפראיירים מסיבת עיתונאים. אינספור כתבים וצלמים הגיעו, פוליטיקאים ושפע גנרלים בדימוס באו לחתום על עצומה. ראובן אגסי, אבא של שי וממובילי המאבק, דיבר על מרי אזרחי. היה לוהט ממש כמו לפני שנה. רק העניין של כותרת המחאה, אפעס, קצת השתנה.

מעבר לכביש עמדו דוממים בצל 20 ומשהו אוהלים. על שולחן במרכז קצת אוכל, שתייה, נרגילה וסיגריות. כמה אנשים, מחוסרי בית רובם, ישבו ודיברו. בערב, אמרו לי, שוקק יותר. יש ערבי שיח, פעילויות אקטיביסטיות. בינתיים, אפשר להסתכל בעיניים כלות אל מעבר לכביש. שם יושבים כעת צעירי מעמד הביניים, ששואפים לשוויון בחלוקת הנטל, וחוזרים לישון בלילה בבית. פה נמצאים החלשים והשקופים של החברה הישראלית. שחר עבודי, יו"ר אגודת הסטודנטים בבית ברל, שמדלג בין המאהלים, מספר לי שכאשר שאול מופז הגיע לבקר במאהל הפראיירים הוא הציע לו לעבור לצד השני. "מופז ענה לי שבחייו הוא היה מספיק באוהל".

מפגינים בעצרת המחאה צילום: ענר גרין

את המעבר המתוקשר ביותר בין המאהלים עשה יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי. "אני פה כחלק מהרוב הדומם שעושה את המסלול הנכון - צבא, עבודה, מילואים, ובסוף הצרכים שלו לא נספרים על ידי מקבלי ההחלטות", הוא אומר, ויודע שימשיך לחטוף מחבריו עד לא מכבר. "אז מה, שמולי? חיכית בצד ופתאום בינגו, מצאת מחאה חדשה?", שואלת אותו בציניות כתבת קול ישראל. שאלתי אותו אחר כך על הביקורת שהוטחה בו על החיבור שלו לאנשי ההון. הוא ענה שלקח את זה קשה, "אבל אני לא אזוז ממה שאני מאמין בו בגלל כותרת בעיתון. כשאני מסתכל במראה אני מרגיש שאני עושה את הדבר הנכון, והתרומה שלי לילדים בלוד יותר חשובה".

והמחאה החברתית שנשארת בלי מנהיג? אני שואל. "המחאה הזו לא צריכה קמב"ץ, אלא פסיכולוג".

אבל הפער בין המחנות גדול מדמותו של שמולי. שיטוט בין עמודי הפייסבוק של פעילי "החברתית" חושף בוז עמוק וטינה כלפי "מחאת הגנרלים". רבים רואים במאבק למען השוויון בנטל כמהלך שממסמס את המחאה החברתית. הם

בטוחים שמי שמצטרף למחאת "הפראיירים" משתתף בספין פוליטי ומספק לשלטון חבל הצלה מהאיום העיקרי: מחאה חברתית שקוראת לאלטרנטיבה כלכלית־חברתית לשיטה הקיימת.

"למה להם להתעסק בנושאים סבוכים, למה לנסות להילחם בשיטה שדורסת את כולנו? עדיף לרדד את המסר, לזרוע עוד שנאה, פופקורן להמונים", כתבה מאיה רימר, פעילה מרכזית במחאה. "שוויון בנטל הוא מצע מושלם לפוליטיקאי שרוצה להרעיש בלי להתלכלך", כתב הפעיל הבולט שלמה קראוס. אבל הזעם הזה הוכנע השבוע בידי המחאה החדשה. הפעילים מפנטזים על העצרת במוצאי השבת הבאה, לציון יום השנה לאוהל דפני הראשון. אז אולי יצליחו סוף סוף להחזיר את המחאה שלהם לכותרות. בינתיים ויקטור, מחוסר בית שפונה מדירה של עמידר בלוד, ניגש אל שמולי ומבקש פגישה. שמולי נותן לו את כתובתו בלוד. איציק, מחוסר בית נוסף, מזהה את הבעיה: "הפוליטיקאים לא מגיעים לפה. הם באים לצד השני", הוא מצביע על מאהל הפראיירים. "אני בעד המאבק שלהם, אבל חשוב גם שלא יתעלמו מאיתנו".