מחאת קיץ 2012 מחפשת מכנה משותף
בצד אחד מאשימים את סתיו שפיר וחבריה כי "מכרו" את המחאה לפוליטיקאים, ובשני אומרים שכל הטענות נובעות מקנאה. ההפגנה בשבת עמדה בסימן פיצול
בזמן שניצב בדימוס זאב אבן־חן, ששכל את בתו באסון השריפה בכרמל, עמד במוצאי שבת על במת עצרת המחאה ברחבת מוזיאון תל אביב, הצית מישהו מכולת אשפה שנחה לא הרחק משם. הפעם מכבי האש הגיעו במהרה, ובמחי זרנוק כיבו את האקט היחיד שהזכיר את האירועים האלימים של השבת שעברה. הפגנות השבת האחרונה עברו ברוגע, וגם כשהמפגינים ירדו לכביש וחסמו את התנועה בדרך לקריית הממשלה, המשטרה לא התערבה. ארבעת היס"מניקים שהלכו מאחוריי, לבושים בבגדים אזרחיים כדי להיטמע בין המפגינים, אמנם פקחו עיניים גדולות, אך לא עשו דבר.
השלטים פחות מקוריים
בהפגנה שיצאה מכיכר הבימה לא היו הצפיפות והאנרגיות שזכורים מהפגנות הקיץ שעבר, וגם השלטים שנשאו המוחים היו קצת פחות מקוריים. אולם לפרקים, בעיקר כשאנשים היכו חזק בסירים ובמחבתות, היה נדמה שהנה המחאה שוב מתעוררת. האם היא תצליח לסחוף שוב המונים מכל הארץ?
אם אחרי ההפגנות בשבוע שעבר כולם דיברו על האלימות, במרכז ההפגנות בשבת עמד הפיצול לשתי ההפגנות שהתרחש בצומת הרחובות קפלן ואבן גבירול. בהפגנה "הממוסדת", שהסתיימה בעצרת ברחבת מוזיאון תל אביב, ניסו חניכי תנועות נוער לשלהב את הקהל, והוצגו עיקרי האמנה החברתית שעליה חתמו הארגונים המאוגדים בפורום לצדק חברתי. בהפגנה ה"עממית" ויתרו כ־1,000 איש על הנאומים והבמה, והעדיפו ללכת, גם בלי אישור המשטרה, לכיוון קריית הממשלה. מובילי הגרסה העממית היו מי שמתנגדים לכל מעורבות מפלגתית במחאה. שם פגשתי, למשל, את איציק אלרוב, שהוביל את החרם על הקוטג'. "רוב האנשים שהגיעו למוזיאון לא יודעים שהם באו להפגנה של תנועות רדיקליות שמשתמשות במעמד הביניים ומשתלטות על המאבק", אמר אלרוב.
בפייסבוק תקפו את מארגני העצרת במוזיאון, סתיו שפיר, אלון־לי גרין ויונתן לוי. שפיר הואשמה "במכירת" המחאה ובחבירה להסתדרות, לעופר עיני ולמפלגת העבודה. נדמה ששפיר מעוררת רגשות שליליים אפילו יותר מאשר הממשלה או בעלי ההון. כשפגשתי אותה בתחילת הערב, היא אמרה שהביקורת לא מרגשת אותה, ושלאנשים כואב שהם לא מופיעים בתקשורת אז הם מפיצים כל מיני שמועות. "אני בכל מקרה תומכת בשתי צורות ההפגנה", אמרה לי. ביום למחרת כבר פרסמה תגובה בפייסבוק: "לא חברתי לאף מפלגה פוליטית, לא כרתתי ברית דמים עם אף ארגון בעל אינטרסים זרים ולא קיבלתי כסף מעולם".
מצביע ליכוד ומוחה
את הדעות השונות אפשר יהיה לשמוע בימים הקרובים באוהל המחאה, שהוקם אתמול בכיכר רבין. היוזם תמיר חג'ג מצהיר כי בניגוד לרוב מובילי המחאה המזוהים עם השמאל, הוא מגיע דווקא מהצד הימני: "אני מצביע ליכוד, בחרתי בביבי ואני בא לדרוש ממנו דברים ספציפיים בתחומים כמו דיור ציבורי, חינוך ובריאות. בשנה שעברה ברוטשילד היתה מסיבה, פה אין נרגילות וזמרים ונאומים. לכאן יבואו למחות".
התחושה של מאבק בין הזרמים השונים במחאה הביאה גם את ד"ר נדב דפני (51), מורה בבית הספר לאמנויות תלמה ילין, לצאת עם כלבתו זואי וארבעה חברים למסע בן חודשיים ממטולה לאילת. דפני פתח קבוצה בפייסבוק, וכמה עשרות אנשים כבר הצהירו שיצטרפו אליו בדרך. "כרגע רואים מריבות, אגו, חוסר קשב והיעדר חזון. הפיצול לשתי הפגנות והמלחמות הפנימיות היו דבר פתטי", הוא אמר לי בזמן שהתארגן ליציאה. דפני גיבש יחד עם חבריו שורה של פתרונות שאותם יציגו במהלך המסע. "האם יש סיכוי שאתה תהיה מנהיג המחאה?", שאלתי אותו ספק בצחוק וספק ברצינות. "אני לא מנהיג ואין לי אספירציות", הוא ענה, "אני רק מורה שרוצה לעשות שינוי במדינה הזו".
