שק החבטות של שר-העל
שר האוצר אמנם קיבל עוד זובור פומבי מראש הממשלה, אבל הכותרת כוונה לתקציב המדינה
עכשיו נשארה רק שאלת עיתוי ההודעה לציבור על המהלך המתוכנן. שר האוצר, שבמדינה מתוקנת הוא זה שאמור להמליץ לממשלה על יעד הגירעון בתקציב, תכנן להכריז על החלטתו בכנס קיסריה שנפתח היום בים המלח. אבל ביבי, כמו ביבי, טרף לשטייניץ פעם נוספת את הקלפים ופשוט גנב לו את ההצגה. וכך, בשעה ששר האוצר עמד על דוכן הנואמים בכנס השנתי של אגף החשב הכללי במלון קראון פלאזה בירושלים ודיבר על חשיבות השקיפות של תקציב הביטחון, יצאה בחשאי מלשכת ראש הממשלה בשורת הגדלת הגירעון.
יובל שטייניץ צילום: עמית שעל
הפרק הפחות מצחיק בסיפור
עד כאן הפרק הנוכחי בסדרת הזובור הבלתי נגמרת שמעביר שר־העל לענייני כלכלה נתניהו את שר האוצר שלו שטייניץ. הפרק הנוסף, והפחות מצחיק בסיפור, הוא התעקשות הממשלה לקבוע שנים מראש תוואי רב־שנתי פוחת לגירעון בתקציבה, לשנות אותו כאשר המצוי אינו עולה בקנה אחד עם הרצוי, לקבוע תוואי פוחת חדש, לשנות גם אותו ולקבוע שוב יעד חדש, וחוזר חלילה.
כדי לא ללכת יותר מדי אחורה בזמן מספיק להזכיר שבתקציב הדו־שנתי הראשון שקבעה הממשלה הנוכחית, באפריל 2009, החליט האוצר בעקבות המשבר הגלובלי לשנות "זמנית" את יעד הגירעון הפוחת. יעד הגירעון לאותה שנה הוקפץ ל־6%, ולשנים הבאות נקבע תוואי פוחת חדש: 5.5% ל־2010, 3% וחזרה לרמה של ערב המשבר ב־2011, וירידה חדה לרמה של 2% בלבד ב־2012.
קביעת תוואי פוחת של הגירעון שנים מראש נועדה להגביר את האמינות במדיניותה הכלכלית של הממשלה, כשהמכותבות העיקריות של קביעה זו הן חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. גירעון קטן יותר שווה חוב ממשלתי מצומצם יותר, וזה מצדו מצביע על יכולת טובה יותר של הממשלה לעמוד בהחזר חובותיה בעתיד.
כתובת שסתם מרוחה על הקיר
אבל בפעם הקודמת שבה שינתה הממשלה את יעד הגירעון היינו כאמור במשבר הכלכלי הכי עמוק מאז שנות השלושים. עכשיו מדובר בסתם כתובת שמרוחה כבר זמן רב על הקיר: התעקשות שר האוצר שטייניץ ללמד את כל העולם את נפלאות התקציב הדו־שנתי, וההערכה השגויה של האוצר לפני שנתיים - שההתאוששות המהירה של המשק הישראלי מהמשבר ב־2010 תימשך לנצח.
לכן, כאשר הממשלה משנה כעת את יעד הגירעון שהיא עצמה קבעה, בעקבות תמהיל מסוכן של שלומיאליות וגבהות לב, התוצאה שתושג היא הפוכה: במקום יתר אמינות במדיניותה הכלכלית של הממשלה, הופך תקציב המדינה לשק חבטות ולמסמך חסר חשיבות.
והאתנחתה הקומית בסיפור היא שגם הפעם שבים נתניהו ושטייניץ וקובעים יעדי גירעון ארוכי טווח חדשים, עד 2019. מה תגידו, נניח, בעוד שנתיים, כאשר יתברר לכם פעם נוספת שלמציאות חוקים משלה?
