לפרק את גוש היורו, ומיד!

אלה מאיתנו אשר לפני קרוב ל־14 שנה חזו כי בסופו של דבר יהיה צורך לפרק את גוש היורו, נאלצו לאורך השנים לספוג הערות ציניות. עם זאת, גם היום אי אפשר לנשום לרווחה, שכן יציבותו הכלכלית של העולם תלויה בפירוק המיידי של גוש היורו ובאופן מסודר. והסיכויים לכך קלושים.

• משבר בגוש היורו - לצפייה בגרפים לחצו כאן
  

הפגם הבסיסי במבנה היורו גלוי עתה לעיני רוב המשקיפים: אין זה אפשרי לקיים מדיניות מוניטרית אחידה לכל חברות הגוש אשר כל אחת מהן אוחזת במדיניות פיסקאלית נפרדת. מדיניות פיסקאלית אחידה אינה רק אותם מרכיבים אשר גרמניה דורשת במסגרת אמנה פיסקאלית, כי אם גם חלוקה מחדש של עושר מהכלכלות החזקות של הצפון (גרמניה ואולי גם צרפת והולנד) למדינות הפריפריה, צעד אשר כמובן לא יוכל לזכות בקונצנזוס מדיני. האלמנט המפתיע הוא פרק הזמן שגוש היורו שרד ברקע הנתונים הרלבנטיים הבולטים לעיני כל.

מטה הבנק האירופי המרכזי בפרנקפורט צילום: בלומברג

לתת לנתונים לדבר

הבעיה ברורה גם בסקירת הנתונים הפחות שנויים במחלוקת. די לבחון את העלייה בשכר מאז הצטרפה יוון לגוש היורו ב־2001. אין ספק כי יוון וספרד היו מועדות לפורענות בהינתן אובדן התחרותיות. בנוסף, בעוד ששיעורי הריבית לטווח קצר היו אחידים ברחבי גוש היורו, שיעורי הריבית האמיתיים, בתיאום אינפלציוני, היו נמוכים בהרבה ביוון, באירלנד, בספרד ובפורטוגל לעומת בגרמניה. למעשה, עבור כמה מהמדינות הללו הם קרוב לוודאי היו שליליים לאורך חלק ניכר מהתקופה הזו, מה שתרם להיווצרות בועות נדל"ן בספרד ובאירלנד, ובאופן כללי יותר להיווצרות "כלכלות בועה" בפריפריה האירופית.

המסקנות מהתרשימים שלעיל תקפות באופן כללי, להוציא את איטליה. במהלך התקופה המוצגת כל המדינות הנידונות רשמו עלייה בייצור, להוציא איטליה. לפיכך, הכלכלה האיטלקית לא יכלה להרשות לעצמה אפילו את קצב העלייה האטי יחסית בשכר שנרשם בה. בניגוד לכך, יצוין כי ארה"ב רשמה עלייה חזקה בייצור ולפיכך נותרה תחרותית מול רוב גוש היורו, להוציא את גרמניה.

הנתונים ברורים: "משבר החוב הריבוני" האמור ו"משבר הבנקאות" רק משקפים את התופעות של חוסר יעילות מבנית בגוש היורו. כמובן, הסדקים הופיעו לראשונה כאשר המבנה היה במצבו הפגיע ביותר. הראשונות לסבול היו חברות גוש היורו החלשות ביותר, התחרותיות פחות, אלה שכרעו תחת נטל החוב הגדול ביותר וכדומה.

בשלבים המוקדמים של המשבר עדיין היתה אפשרות לדחות את הסלמתו לו ארה"ב, סין, יפן, גרמניה וקרן המטבע היו מתאחדות להקים חומת אש מסיבית דיה כדי לממן מחדש את מערך הבנקאות האירופי. לו היה הדבר נעשה, ניתן היה לצקת משמעות למושג "איחוד פיסקאלי" שבו מתכננים האירופים לדון בוועידת הפסגה שלהם בסוף החודש.

אבל עכשיו הזמן אזל. הניסוי ביורו הסתיים. החולה נושם את נשימותיו האחרונות. בעלי הון באירופה אינם חושבים אם להשקיע למען צמיחה כי אם לאן להעביר את פיקדונותיהם. זליגת הכסף המהירה ביותר היא מהבנקים הספרדיים לגרמניה, אשר בעצמה תהפוך חדלת פירעון ברגע שגוש היורו יתפרק. כלכלות אירופה מתכווצות בקצב מהיר.

עם זאת, לא כך שווקים פועלים. כדי לראות כיצד הם יכולים להתנהג, יש רק להתבונן בדוגמה אחת רלבנטית: כאשר נחשף היקפו האמיתי של המשבר הפיסקאלי היווני, נדרשו ארבעה חודשים עד שגוש היורו נאלץ לחוש לעזרתה, והסכום שנדרש כדי להרגיע את השווקים היה נמוך יחסית (הלוואה של 30 מיליארד יורו).

באחרונה, כאשר משקיעים פרטיים מחקו יותר מ־100 מיליארד יורו מהחוב היווני והפכו את יוון כשירה לקבלת סיוע בהיקף דומה מגוש היורו, נדרשו לשווקים דקות ספורות בלבד כדי לתמחר את החוב החדש כך שישקף סבירות גבוהה לחדלות פירעון. במילים אחרות, השווקים סלחניים בשלב ראשון, אבל זמן התגובה שלהם מתקצר והופך אלים יותר כאשר הבעיה מוסיפה להתקיים. האירופים מנסים עתה לבעוט בפחית במעלה הגבעה.

גרמניה לא מסוגלת לבדה

מה עשויה להיות עלות ייצוב גוש היורו? כמה וכמה פרשנים סיכמו כי העלות הישירה תנוע בין טריליון ל־3 טריליון יורו. קשה להאמין כי מדובר בסיוע ישים, ובכל מקרה גרמניה לא תוכל לשאת בנטל לבדה. התפרקות עצמונית של היורו תעלה הרבה יותר וחישוב העלות הישירה האפשרית אינו תרגיל כדאי.

ממשלה יכולה תמיד להעביר חוק שלפיו היא חייבת רק 50 סנט על הדולר שהיתה חייבת בעבר. היא יכולה גם להחליט כי אינה חייבת דבר לאיש. לקח זה יילמד מחדש עתה בספרד, ובסופו של יום אולי גם בגרמניה. לבסוף, סביר להניח כי ממשלות ברחבי העולם לא יוכלו לגלגל את החובות שלהן הלאה, וכי אין כמעט ממשלה בעולם המפותח שמסוגלת לפרוע חובותיה בהגיע מועד הבשלתם. פירוק גוש היורו באופן מיידי ומוסדר הוא לפיכך קריטי למרות העלות הגבוהה.

הכותב הוא כלכלן ומומחה לתחזיות וליישום כלכלי של אסטרטגיות. למאמר המלא: www.mikeastrachan.com