חידת הצנע

כמעט כל הבעיות המאקרו־כלכליות הדוחקות ביותר בעולם כיום נוגעות לסוגיית חובות תלויים כאלה או אחרים. באירופה מאיים תמהיל רעיל בין חובות ציבוריים, בנקאיים וחיצוניים לשחרר מצירו את גוש היורו.

בארה"ב יצר הוויכוח בין רפובליקנים ותיקים לרפובליקנים קיצוניים מבית מדרשה של תנועת מסיבת התה חוסר ודאות חריף באשר לאפשרותה של המדינה לצמצם את הגירעון שלה, העומד על כ־8% מהתמ"ג. ובאסיה מנהלת יפן תקציב עם גירעון של 10% מהתמ"ג, למרות הביקוש הגובר בעולם לאג"ח הממשלתיות שלה.

מלבד לנענע בראשן בזעזוע, מה אמורות לעשות הממשלות ברחבי העולם? בקצה האחד של הספקטרום נמצאת הגישה הקיינסיאנית הפשטנית, המניחה שגירעונות אינם משפיעים כאשר הכלכלה שרויה במיתון, ויש להגביר את ההוצאות הממשלתיות. בקצה השני נמצאים קיצוני תקרת החוב, הקוראים לממשלה להתחיל באופן מיידי לאזן את תקציבה. שתי הגישות הללו מסוכנות.

"לא" לעצירת פתע בהוצאות הממשלתיות

קיצוני תקרת החוב ממעיטים בעלויות הדרמטיות של עצירת פתע כפויה בהוצאות הממשלתיות. עלויות אלה הן בדיוק מה שניתן לראות כיום בדמות חוסר היציבות החברתית והכלכלית המסוכנת ביוון.

הפגנה ביווןצילום: רויטרס

נשמע הגיוני לטעון שממשלות צריכות לאזן את חובותיהן בדיוק כפי שנדרש מכל אזרח, אולם למרבה הצער זה לא כל כך פשוט. חייבים לזכור שלממשלות יש שורה ארוכה של התחייבויות ארוכות טווח הנוגעות בין היתר לתשתיות, לשירותים אזרחיים, לביטחון, לבריאות ולגמלאות זקנה. אף ממשלה לא יכולה להפנות בתוך לילה עורף להתחייבויות הללו.

בסדרת מחקרים אקדמיים שערכתי עם פרופ' כרמן ריינהרט מצאנו שרמות חוב גבוהות של 90% ומעלה מהתמ"ג עלולות ליצור עומס על תקציבי הממשלות לאורך כשני עשורים ויותר מכך. התשלומים המצטברים של התהליך הזה מדהימים. התוצאה של מצב זה על כיסה של המדינה היא שבתוך רבע מאה של חובות גבוהים, הכנסות המדינה ממסים יהיו נמוכות ב־25% מאשר הן היו לולא החובות הגבוהים.

הסכנה: עלייה גלובלית בשיעורי הריבית

אז מובן שקיים היזון חוזר הדדי בין חוב לצמיחה, אך מיתון ממוצע נמשך רק כשנה והוא אינו יכול להסביר שני עשורים של כשלים ומחלות שוק. העול על צווארה של הצמיחה עשוי בסבירות גבוהה יותר להגיע מהצורך של הממשלה להעלות מסים ומהירידה הצפויה בעקבות זאת בהשקעות. יהיה אפוא נכון לומר שהגברת ההוצאות הממשלתיות תספק תנופה קצרת טווח, אבל היא מתקזזת עם הירידה ארוכת הטווח בהוצאות הצרכנים הפוטנציאליים.

נשיאה של חוב גדול בטווח הארוך מגדילה את הסיכון לעלייה גלובלית בשיעור הריבית, גם בעולם שלא מתמודד עם קריסת מערכות כמו זו שיש כיום ביוון. זה בדיוק המצב שבו אנו שרויים כיום: אפילו אחרי הקלות כמותיות שהזרימו בנקים מרכזיים במדינות רבות לכלכלותיהן, הן עדיין ניצבות בפני הסכנה שעלייה בשיעורי הריבית תגדיל את עלויות המימון של חובותיהן ותכניס אותן לספירלה של צבירת חוב וחוסר יכולת לשלמו. הדבר החשוב ביותר שעליי להדגיש הוא שהבוחרים והפוליטיקאים גם יחד מוכרחים להיזהר מלנקוט גישות פשטניות לבעיות החוב הפושות כיום בעולם.

הכותב הוא מרצה לכלכלה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד, וכיהן בעבר ככלכלן ראשי בקרן המטבע הבינלאומית. פרוג'קט סינדיקט 2012, מיוחד לכלכליסט