$
בארץ

המע"מ בא

אם אין ברירה אלא להעלות מסים, עדיף שיהיו אלו המסים הישירים

רפי גוזלן 08:38 01.06.12

 

הקריאה להעלאת המע"מ כחלק מהכנת התקציב ל-2013 עוררה פלשבק למשחק הילדים  "הנחש בא": אחד המשתתפים החזיק בחבל וסובב אותו, ומי שלא קפץ בזמן, נתפס. ומי ייתפס היום ע"י נחש המע"מ? בדיוק אותו קהל שיצא למחות ברחובות ונושא בנטל.

 

הלוליינות הפוליטית של החודש האחרון הסתיימה, ועכשיו מגיע השלב הבעייתי - התמודדות עם המציאות. אלמלא נדחו הבחירות למועדן המקורי, היתה הממשלה הנבחרת החדשה צריכה להתמודד עם התקציב הבעייתי של 2013. ממשלה זו יכלה להישען על המנדט שקיבלה מהעם ולהכין תקציב הכולל גזירות. מועד הכנת התקציב (תחילת 2013) היה מאופיין באי ודאות נמוכה יותר בנוגע לסביבת הצמיחה.

 

לעומת זאת, כיום, נוכח החשש הגובר ליציבותו של גוש היורו, הסטייה מתחזית הצמיחה ל-2013 עלולה להיות גבוהה במיוחד, ולכן מחייבת שמרנות בהכנת התקציב. הצמיחה המהירה בין המחצית השנייה של 2009 למחצית הראשונה של 2011 אפשרה להגדיל בצורה ניכרת את ההוצאות. הגידול בהוצאות מבורך משום שאפשר עלייה במשקל ההוצאה הציבורית, שנשחקה מאוד בשנים האחרונות כחלק מהאג'נדה הכלכלית שדגלה בהפחתת המסים ובהקטנת הוצאות הממשלה. מדיניות זו היתה כורח המציאות בעת המשבר החריף בתחילת העשור הקודם בשל עלייה חדה בחוב הציבורי (הגיע לרמות של כ-100% תוצר) ואיבוד אמון במדיניות הפיסקאלית. יישום המדיניות ב-2003 השיב את אמון השווקים במדיניות הפיסקאלית, הוביל לירידה בעלות מימון הגירעון ואיפשר למדיניות המוניטארית לעבור ממצב מרסן למרחיב.

 

על רקע הרוח הגבית מהעולם אפשר תמהיל מדיניות זה מעבר לצמיחה מהירה של המשק בין השנים 2003 ל-2008. הבעיה היא שבכל פעם שהסתמנה האטה במשק וירידה בהכנסות ממסים, עיקר השינוי נעשה במיסוי העקיף (העלאת מסי הבלו, הסיגריות והמע"מ) ואילו המיסוי הישיר המשיך לחיות בעולם משלו ולרדת. כך נוצר תמהיל חריג בנטל המס המקומי, שבו משקל המיסוי העקיף גבוה ממשקל המיסוי הישיר.

 

לתהליך זה נלוותה בשנים האחרונות שחיקה בשכר הריאלי, שנגרמה מהעלאת המיסוי העקיף, מרמת תחרות נמוכה במשק ומעליית מחירי הדירות. מחירי הנדל"ן היו הקש ששבר את גב הציבור העובד - והדרך להפגנות הענק הייתה קצרה.

 

שר האוצר יובל שטייניץ. הכנת התקציב מצריכה שמרנות
שר האוצר יובל שטייניץ. הכנת התקציב מצריכה שמרנותצילם: מיקי אלון

 

הקריאות הלא רשמיות להעלאת המיסוי נשמעות עקב היעדר קביעת סדרי עדיפויות בצד ההוצאות וחוסר יכולת/רצון להגדיל את בסיס המס ולא את שיעורו. הגדלת בסיס המס צריכה לכלול חובת דיווח כללית כדי לנסות ולהגיע להון

השחור המוערך בכ-15%-20% תוצר. זאת במקביל להמשך הרפורמות המבניות, שיאפשרו צמיחה עתידית גבוהה יותר והגדלת העוגה תוך הקטנת אי השוויון.

 

אם אין ברירה אלא להעלות מסים, עדיף שיהיו אלו המסים הישירים. אין ספק כי הדרך הקלה ביותר היא העלאת שיעור המע"מ והבלו על הדלקים. השיטה קלה ליישום, לא צריך להתמודד עם קבוצות לחץ, והופ - הקופה גדלה. אךכי שיטה זו נכשלה, והתעלמות מכך מתבססת כנראה על הנחה שהזיכרון הציבורי קצר, ועד הבחירות הבאות אף אחד כבר לא יזכור את הגזירות.

 

בסופו של יום, הנושא הוא לא העלאת המע"מ, אלא ההתמודדות היומיומית עם המציאות. המשק ידע להתמודד גם עם שיעורי מע"מ גבוהים יותר, אך השאלה היא לאן ינותבו כספי המסים.

 

הכותב הוא כלכלן המאקרו הראשי של המחלקה הכלכלית בבית ההשקעות IBI.

x