הפירמות משלמות את המחיר
המחאה המקומית פגעה בחברות, בעוד שהמחאה ברחבי העולם פגעה בממשלות
משהו מדהים מתרחש בכלכלת ישראל בשנה האחרונה. בעוד שבארה"ב החברות הגיעו לרווחי שיא של כמה עשורים, בישראל אנו רואים כיצד חברות שהיו נכסי צאן ברזל בכלכלה הולכות ומתפרקות מנכסיהן, מעצמתן הכלכלית וממעמדן הציבורי. כיצד ייתכן שאימפריות כלכליות נופלות בידי הציבור? זה נראה כמשהו שפועל כנגד כל הגיון, התקוממות ספונטנית מלווה בכעס רב, אולי אפילו תוך סיכון ונכונות להרס עצמי בדמות מיתון ועליה באבטלה. כך קורה שהלחץ האזרחי על האימפריות הכלכליות בישראל, יחד עם המינוף שלהן, מביא לנפילתן.
החברות הנכללות מדד S&P500 רשמו רווחים של 824 מיליארדי דולר בשנת 2011, גבוה יותר מרווחיהן ב-2006, ערב המשבר. בעוד שחברות כמו פרטנר ואי.די.בי אחזקות נשחקות עד דק, באופן המאיים על בעלי החוב שלהן, בארה"ב וול מארט ואקסון מובייל הציגו רווחי שיא.
מאקרו-כלכלה היא מצרף ההתנהגות של העם, על מרכיביו השונים: מעמדות, תפישות תרבויות, דתות, רקע היסטורי ועוד. גם התפרקותן של חברות רבות בישראל היא תופעה כלכלית חברתית, משהו מיוחד לחברה בישראל. בארה"ב ובאירופה זה התרחש ועדיין מתרחש בדרך שונה לחלוטין. כאן הציבור חזק ועומד על האינטרסים שלו, כועס, מוחה ואפילו בועט. המדינה, הקוראת את רצון האזרחים, מסייעת באמצעות רגולציה מוגברת וכך הפירמות נכנסו למגננה.
מצבת החובות שלהן ברורה להן זה מכבר וגם הירידה בהכנסות, אולם הפירמות בישראל לא מעזות להעלות מחירים, לפטר או להתייעל בצורה שתפגע בסביבתן העסקית. כך הן משלמות את מחיר המינוף הגבוה שלהן, שאותו הצרכנים אינם מוכנים לשלם.
כיצד זה קורה, כיצד זה עבד בארה"ב ואירופה ולאן זה יכול להוביל אותנו?
מדינה-חברה-אזרח: משלוש נופל אחד (או אחת). במשולש הזה נמצאות שלוש הזרועות העיקריות של הכלכלה: הממשלה - מנהלת את המדינה, גובה מסים ומסדירה את השוק ואת כללי המשחק הכלכליים; הפירמה - מנהלת את הפעילות המשקית ביומיום, בשליחות כולם, בתמורה לרווחיות לבעלי המניות. האזרחים - העובדים, אך גם אלו האמורים להיות הנהנים מיתרונותיה, משאביה, מהביטחון ומהסדר הציבורי הקיים בה.
אל תוך המשולש הזה העולם הגיע עם מינוף גבוה מדי שנוצר לאחר שנים צמיחה נאה. בנקודה מסוימת היה ברור שהפעילות הכלכלית לא יכולה לשרת את החובות במדינות רבות בעולם, ואז החלה ההתפרקות.
בחלק מהכלכלות היתה זו המדינה ששילמה ומשלמת את המחיר, בחלק האזרחים משלמים ואצלנו - הפירמות משלמות. ברור שבסופו של תהליך הכל מתנקז אל האזרחים, באמצעות פיטורים, עליות מחירים, ירידה בדמי ביטוח לאומי ועוד.
ההתפרקות ממינוף היתר בארה"ב נוצרה תוך שהציבור משלם את המחיר. החברות חתכו בבשר החי, התייעלו, מחקו חובות ופיטרו עובדים. האבטלה עלתה ל-10% בעוד שהשיעור הריאלי גבוה בהרבה, סביב 15%. לעומתו, רווחיות התאגידים בשיא של כמה עשורים. Corporate-America הוא הביטוי המבטא את עצמת התאגידים והשפעתם בארה"ב. הממשל גייס כסף רב כדי לגבות את הבנקים תוך שיעבוד עתידם של האזרחים לדורות, כדי להציל את התאגידים ובאמצעותם, את הכלכלה כולה.
באירופה זה פועל אחרת. מערכת המס שמרה לאורך זמן את המדינות במצב טוב וכעת הן משלמות את מחיר הנפילה מהמנוף הגבוה. האזרח והפירמה לא נפגעו ביחס למצב הנורמלי, שהרי גם טרם המשבר שיעור האבטלה באירופה היה גבוה יחסית, כשהמדינה תומכת באזרח. לאורך זמן, האיזון האירופאי שמר גם על הפירמות במצב נאות, כדי לשמר את רמת החיים של ציבור האזרחים, אולם באחרונה, לאחר דחיות רבות, אנו רואים את החובות מתחילים להעיק על המדינות. החלשות שבהן נופלות ואילו החזקות, ישלמו ואולי גם ישרדו.
הפירמות בין הפטיש לסדן
כלכלת ישראל שינתה את פניה והמדינה התעשרה באותו עשור. אולם, לאחר תקופה ארוכה שבה הפירמות התעשרו והכנסות המדינה ממיסים עלו, האזרחים נסוגו, העוני התרחב וגם ציבורים חזקים לא גמרו את החודש.
המדינה והפירמות היו חזקות ואילו האזרחים שילמו את המחירים. הדבר עורר את המחאה החברתית לפני כשנה. נכון, הציבור בישראל מפונק וחסר סבלנות. הוא ביקש להתחזק כלכלית כאן ועכשיו. בחלק מהמקרים הדבר צודק, שהרי החברה בישראל אינה יודעת לתגמל כשרון והשכלה כפי שהיא מוכנה לתגמל יכולת מסחרית. כבר אמרנו, מאקרו-כלכלה היא הקשר של תרבות.
הציבור התעורר
בישראל הציבור התעורר ודרש מהממשלה מהפירמות הורדות מחירים תוך שהוא מאיים ואף מבצע חרם צרכנים. מהמדינה הציבור דרש הסדרה מחדש, הורדות מסים והתערבות בנעשה בסקטור העסקי.
כך הפירמות נכנסו אל בין הפטיש והסדן, מזה הציבור ומזה המדינה. הן במגננה ולכן אינן מפטרות ומתייעלות, תוך שהלחץ עליהן מצד המדינה גובר עם העלאת מס החברות, חוקי פנסיה חמורים, הגבלת הנזילות במפלט המערכת הבנקאית ועוד.
כך, אם את מחיר המינוף בארה"ב שילם הציבור (והפירמות והבנקים שרדו על-אף חזירותם) – בישראל אנו רואים את הפירמות כורעות עקב המינוף של עצמן. הציבור בישראל 2012 אינו גמיש וסובלני והפירמות משלמות את המחיר. הציבור הפעיל את כוחו והחברות הגדולות והחזקות ביותר במשק הורדו על ברכיים, נכנעות כלכלית ללחץ האזרחים.
אולם, על הציבור לדעת כי בסוף התהליך הנזק יתנקז חזרה אל האזרחים, שיפוטרו מעבודתם, יראו עליות מחירים ואולי אף מחסור במוצרים. את זה, אגב, המדינה צריכה להבין ולמנוע, באמצעות מיתון כלי רגולציה, אותם הפעילה קודם לכן.
ההתמוטטות המדהימה של חברות בימים אלה יכולה בהחלט להיכנס אל ספרי ההיסטוריה הכלכלית, כדוגמא למצב שבוא האזרחים עומדים על שלהם אל מול המערכת. הבסטיליה הכלכלית שלנו.
הכותב הוא מנכ"ל שקל אג'יו, המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי
