משבר אחד, וגובה הקצבה בסכנה
המדינה תעמוד בהתחייבויתיה לגמלאים, אבל היא גם זו שיכולה להגדיר מה גובה ההתחייבויות הללו
בשנה שעברה ניסה החשב הכללי דאז באוצר שוקי אורן להרגיע. בתשובה לשאלת "כלכליסט" בנושא התחייבויות המדינה לפנסיה התקציבית ענה אורן כי "אין כל סכנה שהממשלה לא תוכל לעמוד בעתיד בהתחייבויותיה לפנסיה של עובדי וגמלאי המגזר הציבורי". אורן צדק, אבל רק בערך. כי אחרי הכל, מי שמגדיר את גובה ההתחייבות של המדינה היא ממשלת ישראל עצמה.
ההתחייבויות הפנסיוניות יקטנו רק אחרי 2036
לממשלה יש את היכולת והזכות לעשות כמעט כל מה שהיא רוצה, כמובן בתחום הסביר. בעבר ידעה הממשלה לשנות חוזים וחוקים בדיעבד, פעמים רבות בצדק. די להזכיר את הפחתת הקצבה לגמלאי קרנות הפנסיה הותיקות ב-2003, השינויים האינסופיים באופן חישוב החיסכון הפנסיוני מאז ועוד היד נטויה. לכן שוקי אורן צדק, הממשלה תעמוד בהתחייבויותיה. רק לא ברור אם התחייבויות הללו יישארו כמו שהפנסיונרים והעובדים מבינים אותן כיום. ודרך אגב, ב־2003 הסתובבה במסדרונות הכנסת הצעת חוק של האוצר שמשמעותה שינוי אופן חישוב הקצבה הפנסיונית כך שזו תופחת בכ־30%. רק במאבק עיקש של ההסתדרות, שנכנעה לדרישות האוצר בכמעט כל אספקט אחר, ההצעה נגנזה.
אורן צדק גם בחלק השני של תשובתו, שבו הוא הסביר כי בעתיד המחויבויות הפנסיוניות של המדינה ירדו. עובדים חדשים במגזר הציבורי נכנסים אל הסדרי פנסיה דומים לאלו המקובלים במגזר הפרטי, ולכן בסופו של דבר ההוצאה השנתית על גמלאות מתקציב המדינה תקטן. אבל על פי נתוני האוצר זה יקרה רק לאחר שנת 2036.
כל עדכון בתחום הפנסיוני דורש מו"מ של שנים
כמו כל דבר בתחום הפנסיוני, בטח כאשר מדובר בסכומי כסף אדירים בגודלם כמו אלו, השינוי צריך להתחיל עוד הרבה לפני כן. במיוחד כאשר על פי הנורמה כל שינוי הנוגע לגמלאים בשירות המדינה חייב להיעשות בהסכמה בין האוצר להסתדרות. לדוגמה, שמונה שנים לקח למשרד האוצר לשכנע את ההסתדרות להסכים לשינוי שיטת עדכון הקצבה החודשית של הגמלאים. באוצר יושבים מספיק אנשים חכמים ומודאגים שיכולים לחשוב מה הפתרון הנכון, אתמול אמר בכיר באוצר "שהפחתת הפנסיה החודשית היא כמו פשיטת רגל של מדינת ישראל", אבל על מנת שזה באמת לא יקרה, צריכה הממשלה לפעול מהר.
