ברית ברלין-פריז עוד לא קורסת
ההתנגחות בין מרקל להולנד לא צפויה להימשך, כי לשניהם אינטרס אחד: להציל את הפרויקט האירופי
בגרמניה לא זוכרים מתי בחירות לנשיאות בצרפת השכנה עוררו עניין רב כל כך אצלם. אולם הסיבה לכך ברורה: הבחירות הללו נוגעות ישירות לכיסו של משלם המסים הגרמני, המרגיש כיצד נטל מימון שכניו הבזבזנים בגוש היורו מוטל על כתפיו. הקנצלרית אנגלה מרקל, בהתעקשותה הגובלת באובססיביות על כפיית צנע בכל מקום, שיקפה עד כה בהצהרותיה ובהחלטותיה את הלך הרוח של אזרחיה.
העניין הוא שעד יום ראשון היא זכתה לגיבוי אוטומטי משותפה להנהגת גוש היורו. למעט חילוקי דעות פעוטים, הנשיא הצרפתי היוצא ניקולא סרקוזי עמד לצד הקנצלרית, נופף באצבע מזהירה והכין את עמו לתקופה קשה של קיצוצים שכמוהם לא ידעה היבשת השבעה. הגיבוי האוטומטי הזה ככל הנראה נגמר. למרות זאת, כל הממהרים להיכנס להיסטריה מחשש של התמוטטות הציר הגרמני־צרפתי צריכים להמתין.
פרנסואה הולנד נבחר על רקע ויכוח כלכלי־פוליטי עתיק: האם במצב של גירעון ומשבר מתפשט יש לבחור בצנע או בתמריצים לעידוד הצמיחה. מרקל - והבנק האירופי שסר בעיקר למרותה של גרמניה, מקום מושבו - קידמו קו הבוחר באפשרות הראשונה. אלא שמה שהכניס את הולנד לארמון אליזה זו הבטחתו לערער את הבחירה הזו ולהעדיף דווקא את התמריצים. השאלה היא אם מרגע שיעלה על כס הנשיאות הוא ימשיך לקדם קו שעלול לערער את כל מה שהשיגה אירופה בקושי רב ובאיחור שייקר את כל הוצאות החילוץ המנופחות.
אם לשפוט לפי התגובות החיוביות שהושמעו בברלין עם היוודע התוצאות, לא נראה שיש סיבה לדאגה. שר החוץ הגרמני גידו וסטרוולה הבטיח כי "הצלת האזור ממשבר החובות היא מהלך משותף של גרמניה וצרפת. צנע וצמיחה הם בסופו של דבר שני צדדים של אותו המטבע".
בחירתו של הולנד מבורכת ואינה מאיימת. למעשה, היא תאפשר לקיים דיון פורה יותר סביב סוגיית הצלת גוש היורו, בלי שייווצר הרושם שמדובר בתזמורת של כנר אחד - הכנר מברלין.
מי שמצפה להתכתשויות רוויות דם בין גרמניה לצרפת צפוי להתאכזב. בנקודה הקריטית שבה נמצא האיחוד האירופי, כולם מבינים שיהיה עליהם להתפשר על עמדות. אחרי הכל, שיחת הטלפון הראשונה שעשה הולנד עם היוודע התוצאות היתה למרקל. שמחה לאיד? ייתכן, אבל המציאות עשויה להוכיח שעתיד היורו ככלל חשוב יותר למנהיגים מוויכוחים פוליטיים.
