הצרפתים וההולנדים משיבים מלחמה
נפילת הממשלה בהולנד ועליית הסוציאליסטים בצרפת עלולות לסכל את תהליך האינטגרציה
09:38
03.05.12
ב־2005 אמרו גם הולנד וגם צרפת "לא" ליצירתה של חוקה אירופית משותפת, וסיכלו בכך שנים של מאמצים להגברת האינטגרציה באיחוד האירופי. כעת נראה ששתי המדינות נחושות לערער את אירופה פעם נוספת.
ב־21 באפריל התמוטטה הממשלה בהולנד לאחר שהפופוליסט הימני חרט וילדרס סירב לתמוך בקיצוצים הדרושים להגבלת הגירעון התקציבי של המדינה ל־3% מהתמ"ג, כפי שנדרש באיחוד האירופי. יום לאחר מכן קיבלה המפלגה הקוראת לעצירת האינטגרציה האירופית שליש מהקולות בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות צרפת.
ב־6 במאי צפויה צרפת לשבור שמאלה ולבחור בפרנסואה הולנד, המפקפק בתוכנית האירופית להעמקת האינטגרציה שאושרה בדצמבר האחרון בעידודה של גרמניה, תוך שהוא קורא לאירופה להתמקד דווקא בצמיחה במקום בקיצוצים. אלו הם רק שני ויכוחים המייצגים דיון חשוב ביותר עבור אירופה. הדיון הזה נסב סביב שני נושאים מכריעים: צנע ואינטגרציה.
לטפל בצנע באופן אסטרטגי
נתחיל בצנע. הבעיה היא שיש לצנע אפקט בעייתי: פירוק המינוף במגזר הציבורי והפרטי לא יכול להתרחש במקביל, אלא אם השותפים לסחר יגבירו את הביקוש ליצוא. מיתון ודפלציה מורידים את מספר משלמי המסים ומחמירים את הדינמיקה של החוב הציבורי ומרחיקים בכך את הסיכוי לחזור למסלול צמיחה בר־קיימא. לפיכך, יש להתמודד עם סוגיית הצנע באופן אסטרטגי. ובנקודה הזו האיחוד האירופי ביצע שלוש טעויות קריטיות.
ראשית, שרי האוצר ניסו להרגיע את השווקים באוקטובר האחרון באמצעות הדגמת קשיחות ואימוץ כותרות, במקום בחירה ביעדי גירעון גמישים ומותאמים יותר. הדבר אולי מתאים למדינה הנמצאת על ספו של ניתוק משוקי ההון, אך לא למדינה עם חובות נמוכים יחסית וגירעון מינורי. על השרים להגמיש את ההתחייבויות שלהם מ־2009 ולהתאים את המאמצים לסביבה הסובלת זעזועים וטלטלות.
מתעלמים מהתחרותיות במחירים
שנית, גוש היורו עדיין מתרחק מהצגת גישה מקיפה לסוגיית האיזון מחדש הפנימי שלו. תחרותיות במחירים היא מונח יחסי, לא אבסולוטי, אולם קובעי המדיניות מתעלמים מהעובדה הבסיסית הזו.
הטעות השלישית נוגעת להתבטאותו לאחרונה של נגיד הבנק האירופי, מריו דראגי, שלפיה לאירופה יש הסכמים פיסקאליים, אך אין לה הסכמים מעודדי צמיחה. על אירופה לשאול במפורש כיצד ניתן להשתמש במשאבים העמודים לרשותו של גוש היורו בניסיון לייצר צמיחה באופן אקטיבי.
אך צנע הוא לא הממד היחיד בדיון. הטלטלות של השנתיים האחרונות חשפו את החולשה של מודל חשוף, המבוסס רק על איחוד מוניטרי ומשמעת פיסקאלית. נכון שהמשבר ביוון צייד את אירופה בכלים להתמודדות עם אסונות כלכליים, אך היבשת זקוקה כיום ליותר במטרה להשיב את האמון, להבטיח יציבות פיננסית ולהדוף את הפיצולים הפיננסיים.
מאפיין בולט של המשבר בגוש היורו היה ההתאמה החזקה בין חוסר יציבות בנקאית לבין חוסר יציבות בשוק האג"ח הריבוניות. כל ניסיון לפתור את הסוגיה הזו יהיה חייב לכלול המשך של תהליך האינטגרציה: הנפקת אג"ח ריבוניות משותפות; הקמת "איגוד בנקאות" עם ממשל משותף שיבטיח את בריאות פיקדונות הבנקים; הגברת הפיקוח המשותף והעמקת שיתוף הפעולה בתחום ניהול המשברים. אם זה לא יקרה, כל שיוכלו באירופה זה להסכים על הדברים השטחיים ולקוות לטוב.
הכותב הוא מנהל מכון המחקר ברוז'ל וחבר במועצה הכלכלית של ראש ממשלת צרפת. פרוג'קט סינדיקט 2012, מיוחד ל"כלכליסט"
