עורכת דין הורשעה בביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד בגלל התבטאויות בוטות
עו"ד עפרה זיו הטיחה במתלוננת ואמה שהגיעו אליה לצורך חתימה על חוזה שכירות: "מאיפה באתן, מאפריקה? מנוולות, לכו מפה, מי צריך אתכן פה, חולירות, לכי לעזאזל". בסופו של דבר הוחלט לגזור עליה עונש השעיה של שישה חודשים על תנאי וכן תשלום פיצוי לאם ולבתה בסך 5,000 שקל
בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין הרשיע לאחרונה את עו"ד עפרה זיו מרמת גן בהתנהגות שלא הולמת את המקצוע, לאחר שנטען כי התבטאה בצורה גזענית כלפי צעירה שהגיעה למשרדה כדי לחתום על חוזה שכירות.
לפי המפורט בקובלנה, עו"ד זיו ייצגה בהסכם השכירות את המשכיר, ובמהלך פגישה לצורך חתימה על החוזה דרשו המתלוננת ואמה להכניס בו תיקונים שונים. לפי הקובלנה, עו"ד זיו סירבה לערוך שינויים בהסכם והודיעה על ביטולו תוך דרישה כי המתלוננת תעזוב את המשרד. כשהאחרונה ביקשה לקבל חזרה צ'קים שמסרה על חשבון דמי השכירות, התפרצה נגדה לפי הנטען עו"ד זיו בלשון בוטה, לא ראויה ואף גזענית ואמרה לה ולאמה: "מאיפה באתן, מאפריקה? מנוולות, לכו מפה, מי צריך אתכן פה, חולירות, לכי לעזאזל".
עוד נטען כי עו"ד זיו איימה על המתלוננות באלימות פיזית ובהשלכת חפצים עליהן, והאירוע הסתיים רק לאחר שעו"ד זיו הזמינה משטרה בטענה להסגת גבול.
חברי הרכב בית הדין, עורכי הדין ליאורה וינשטיין, רנה הירש ואיריס אסיף קבעו כי ההחלטה בתיק קשה משום שאין צד שכל הצדק אצלו, אלא שבית הדין סבור כי קיימת דרישה וציפייה מעורך דין שלא לנקוט לשון גסה ובוטה. עו"ד זיו טענה בטיעוניה לעונש כי היא תורמת לוועדות הלשכה ומתנדבת בה, וכי הוטל בשמה הטוב רבב על עבירות פעוטות: "הנטייה היא לטובת עורכי הדין הצעירים, את הוותיקים כבר לא סופרים היום בלשכה". בסופו של דבר הוחלט לגזור עליה עונש השעיה של שישה חודשים על תנאי וכן תשלום פיצוי לאם ולבתה בסך 5,000 שקל.
תגובת עו"ד עפרה זיו: "אני עורכת דין בעלת ותק מקצועי של 40 שנה ומייצגת לקוחות רבים מכל העדות ומכל הדתות. אני מייצגת מזה שנים רבות את ד.מ המתגורר דרך קבע בצרפת. ב-5 במאי 2008 חתמתי בשם ד.מ על חוזה שכירות להשכרת דירתו לשוכרת המתלוננת. דרשתי 2 ערבים להבטחת מילוי התחייבות השוכרת על פי חוזה השכירות. פתחתי במיוחד את משרדי ביום שישי בשבוע לעבודה של אמה של השוכרת / המתלוננת שהיתה אמורה לחתום כערבה. אמה של השוכרת / המתלוננת הגיעה למשרדי באיחוד של שעה, היא והשוכרת דרשו להכניס שינויים בחוזה השכירות החתום. סירבתי לדרישותיהן לשנות את החוזה לרעת הלקוח שלי. המתלוננת סירבו לעזוב את משרדי, חשתי עצמי מאויימת ונאלצתי להזעיק את המשטרה לעזרתי. המשטרה פינתה את השוכרת ואמה ממשרדי. בית הדין של לשכת עורכי הדין דן אותי שלא בפני ולא נתן לי הזדמנות להשמיע את טענותיי בפניו. הגשתי ערעור על פסק הדין של בית הדין וסיכויי לזכות בערעור טובים ביותר. בית הדין קבע כי פעלתי מתוך מצוקה והגנתי על האינטרסים של הלקוח שלי. אמשיך לייצג את לקוחותיי נאמנה ולהגן על האינטרסים שלהם".
