"הפרקליטים עושים סאבוטאז' נגד ביקורת"

לאחר אינספור ישיבות ודחיות הניח היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין על שולחן הוועדה לביקורת המדינה את עיקרי המלצתו להקמת גוף ביקורת על הפרקליטות. ההמלצה עקפה את המכשול העיקרי - אפשרות הציבור להגיש תלונות. לעניין זה ההמלצה היא שעוד שנה יבחן היועץ אופציה זו.

חברי הכנסת לא אהבו עמדה זו, אך הסכימו לדחות בשבוע את הדיון כאשר החרב המתהפכת שלהם - הצעות החוק הפרטיות - עדיין מרחפת אם לא תתקבל עמדת משרד המשפטים. "מצד אחד אתם רוצים להגביר את אמון הציבור", פנה ליועץ ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי, ממציעי ההצעות הפרטיות, "ומצד שני אתם הודפים ומרחיקים את הציבור. ממה אתם חוששים? אני יודע שהפרקליטים עושים סאבוטאז' נגד (רמז להתנגדות הנחרצת של הפרקליטים לאפשר לציבור להתלונן ישירות לגוף המבקר - מ"ג), אבל אתם מנהלים את המערכת. אל תברחו מהציבור".

מימין ח"כ אורי אריאל יעקב נאמן והיועמ"ש יהודה וינשטייןצילום: אוהד צויגנברג

ומדוע נדחה הדיון בשבוע? היועץ הבטיח שהמסמך יגיע לחברי הוועדה 48 שעות לפני הדיון; אבל, כרגיל בפרשה זו, לוח הזמנים שובש והמסמך הגיע למיילים רק בלילה שלפני. "וקודם לתקשורת", התלונן ח"כ אריאל.

המסמך חושף את חילוקי הדעות בין וינשטיין לפרקליט המדינה משה לדור. כל אנשי הפרקליט בוועדה לגיבוש גוף הביקורת (יהושע למברגר, יהודה שפר, אלעד רוזנטל ועמית אופק) תמכו כאיש אחד בעמדת הבוס שלהם - הרחבת הביקורת על הפרקליטות במשרד מבקר המדינה. מנגד, כל אנשי היועץ בוועדה (אורית קורן, מלכיאל בלס, רז נזרי, נועה מישור) תמכו במודל שהוצע לבסוף על ידי וינשטיין.

גוף הביקורת עדיין לא יחול על התביעה המשטרתית שמטפלת בכ־80% מהתיקים שמוגשים לבתי המשפט. לעת הזו ייכללו רק אנשי הפרקליטות שמייצגים את המדינה בבתי המשפט בהליכים הפליליים, המינהליים והאזרחיים.

המוקשים המרכזיים שעדיין לא פורקו הם נגישות הציבור לגוף המבקר והטיפול הפרטני בפרקליטים שסרחו. כאן החשש הוא שייפתח שער נרחב מדי למבול של תלונות קנטרניות במטרה לעכב הליכים משפטיים ולהכפיש פרקליטים, שלנאשמים יהיה אינטרס לשתק ולהבהיל. מכאן המחלוקת הפנימית והלחצים החיצוניים - עד כמה ייפתח השער ועד כמה הסכנות הן אמיתיות. פרקליט המדינה, שבדרך כלל סבור שרק לעתים נדירות יוצאת שגגה רצינית מתחת לידם של אנשיו, חושב שדי במנגנונים הקיימים כדי לטפל בתקלות: מבקר המדינה, בתי המשפט, לשכת עורכי הדין, המבקרים הפנימיים במשרד

וכמובן הוא עצמו והיועץ המשפטי לממשלה. לכן הסכים להתפשר על הגדלת סמכויות מבקר המדינה. היועץ המשפטי קרוב יותר בדעתו לשר המשפטים יעקב נאמן, שהצהיר עם כניסתו לתפקיד לפני שלוש שנים על הקמת גוף ביקורת נפרד. אולם לחצים פנימיים גרמו לו לדחות (לפחות לשנה) קבלת תלונות מהציבור ולמתן את הביקורת הפרטנית על פרקליטים לשני מקרים: במקום שבו נתגלה אירוע שיש למצות את בירורו או כשנמתחת ביקורת ספציפית על ידי בית המשפט. דוגמה לביקורת כזו היא של השופט דוד רוזן בתיק הלבנת ההון בבנק הפועלים ("הדסק הרוסי"). במקרה זה הזדעזע השופט לנוכח כמויות אדירות של חומרי חקירה שלא הגיעו לידי הסנגורים. לא רק שהאחראים למחדל מפרקליטות מיסוי וכלכלה תל אביב לא ניזוקו אז, אלא שחלקם קודמו.

סביר שעניינים אלה יהיו במוקד הדיון בוועדת ביקורת המדינה בשבוע הבא כשהצעת היועץ תידון לעומקה. ראש הוועדה רוני בר־און ביקש מווינשטיין שיחזור עם תשובות הן לגבי נגישות הציבור לגוף המבקר והן עם תשובה לנושא הכאוב ביותר עד כה בסיפור הזה - לוח זמנים להקמת גוף הביקורת.