אבטלה, אינפלציה וקונספירציה
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הודתה בטעות בתחום כלכלי אחד, תחום התעסוקה, אך בכך היא מגינה במודע או שלא במודע, על בנק ישראל ועל האוצר בתחום קריטי הרבה יותר והא תחום המחירים
10:32
15.04.12
בתקופה האחרונה עלה על סדר היום הציבורי נושא חדש ומהותי ביותר, שמשום מה נעדר ממנו דווקא בעיתות מחאה חברתית וחוסר אמון מהותי במוסדות השלטוניים, דבר שמוצא את ביטויו בסקרים חוזרים ונשנים, והוא אמינות הנתונים המדווחים על ידי המוסדות השלטונייים והאינטרסים העומדים בבסיסם.
טובה ענקית עשו לנו, הציבור הישראלי, קובעי המדיניות הכלכלית, בנחישות מאמציהם להצטרף לארגון ה-OECD. כפי שכבר כתבתי בעבר במספר הזדמנויות, לא בטוח שאין קובעי המדיניות הכלכלית, לפחות הפוליטיים שביניהם, מצטערים על עוצמת המאמצים שהפעילו לטובת מטרה זו, וזאת לנוכח ההצפה בנתונים ובדו"חות, שעליהם אין להם כל שליטה, לא מבחינת תזמון פרסומם ולא מבחינת השיטות עליהן מתבססים דו"חות אלו. ואכן חלק מהדו"חות שמפרסם ארגון ה-OECD לא תמיד מציג את פרצופה היפה של מדינת הישראל וזאת בלשון המעטה.
ואולם מעבר לפרסום דו"חות בנושאים שונים ומגוונים ובתזמונים שונים, שאינם תמיד מתאימים לפוליטיקאים בישראל, מסתבר כי הארגון כופה על שותפותיו שיטות מדידה על פי שיקוליו.
כך למשל, כתוצאה מיישור קו עם שיטת מדידת האבטלה של הארגון, שונתה בחודש מרץ האחרון שיטת מדידת האבטלה בישראל. לנושא זה התייחסתי במאמר קודם שפורסם ב"כלכליסט" ב-1.4.2012.
השינוי המהותי ביותר בשיטת המדידה של האבטלה היה, הגדלת היקף סקר כוח האדם בארץ בעוד מאה ישובים בפריפריה. כתוצאה מכך גדל מספר המובטלים בכ-60,000 מובטלים.
אין לי מושג האם הייתה הגדלת המדגם בפריפריה התאמה לשיטת מדידת האבטלה של ארגון ה-OECD או תיקון עיוות במדגם, שבוצע במקביל לשינוי המדידה בהתאם לשיטות המדידה של הארגון. לדעתי אין הארגון יורד לבדיקות ייצוגיות מדגמים וסקרים שונים, שכן הדבר גובל בביזוייה הבוטה של מדינה חברה, אם אכן כך הדבר.
מה שברור לכל בר דעת, כי שינוי במשתנה כלכלי אחד חייב לגרור אחריו תגובות שרשרת במשתנים כלכליים אחרים בשל הקשרים הסטטיסטיים החזקים בין משתנים כלכליים קריטיים דוגמת: אבטלה, אינפלציה, אי שיוויון ותוצר.
וכאן נכנסת לפעולה השערת הקונספירציה, שמן הראוי לדעתי לדון בה בצורה רצינית. תוספת המדגם בישובי הפריפריה הובילה כאמור וכצפוי להגדלת האבטלה הארצית בלמעלה ב-20%, מ-5.4% ל-6.5%. אולם, בהנחה שתיקון המדגם יוביל לתיקון דומה בסקרי ההוצאות והמחירים, הרי שמשמעותו שמירה על רמת אינפלציה נמוכה, שגם כך היא כבר זמן מה "כבושה" מלאכותית כלפי מטה לדעת רבים וטובים, וגם על כך כבר כתבתי במאמרים שונים ב"כלכליסט". בפריפריה אין כמעט עלייה במחירי שכירות, מספר הרכבים לנפש והוצאות האנרגיה בכלל נמוכות יותר ועוד כהנה וכהנה מרכיבי מדד המחירים לצרכן מוטים כלפי מטה בהשוואה למרכז הארץ.
בכך, תוך "הקרבת" שמה הטוב ונכונות להודות בטעות בתחום כלכלי אחד, תחום התעסוקה, מגינה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במודע או שלא במודע, על בנק ישראל במיוחד ועל האוצר בתחום קריטי הרבה יותר והא תחום המחירים.
שוו בנפשכם מה משמעותה של תוספת אינפלציה של מספר אחוזים למול שלושה נתונים כלכליים משמעותיים: חוב הממשלה באגרות חוב צמודות למדד המחירים לצרכן, תוספות היוקר לציבור השכירים בהסכמי עבודה קיבוציים ונתוני הצמיחה הריאלית, בהם כה התגאה האוצר בשנות המשבר הכלכלי העולמי האחרונות.
שוו בנפשכם גם מה משמעותה של תוספת אינפלציה של מספר אחוזים, שברור כי תחולתה אינה החל ביום בו תוקנה, אלא חודשים רבים לאחור, בהיבטים של יחסי עבודה במשק ובהיבטים משפטיים של תביעות להשבה בגין הפרשי הצמדה רטרואקטיביים.
האם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "שכבה על הגדר" בהגינה על בנק ישראל והאוצר? לאלוהים הפתרונות, לנו הפרשנים ההשערות.
