הנכד, הסבתא, הצוואה והמכשיר הסלולרי

החלטה תקדימית שניתנה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בת"א מאפשרת באופן חריג ביצוע איכון סלולרי, כדי לוודא את הימצאותו של נכד לצד סבתו בעת שכתבה צוואה המורישה לו את מרבית רכושה.

בפני בית המשפט עמדה שאלת ירושה במקרה שבו מנוחה ערכה שתי צוואות, כשנטען שאת הצוואה

בני משפחה שכפרו בתוקף הצוואה השנייה טענו כי אין זה סביר שהמנוחה הגיעה בכוחות עצמה במצבה הפיזי למשרד, ולכן ביקשו באמצעות עו"ד בעז קראוס לבצע איכון סלולרי בשני טלפונים סלולריים, אחד מהם של נכדה של המנוחה, כדי לברר היכן היה באותה עת.

בני משפחה אחרים ובהם הנכד התנגדו לבקשה באמצעות עו"ד רנן גרשט, וטענו שמדובר בפגיעה חמורה בפרטיות וכן שתוצאות האיכון אינן חד־משמעיות, משום שלטענתם החברות הסלולריות יכולות לספק מידע כללי בלבד על הימצאות טלפון סלולרי ברדיוס של 500 מטר מהאנטנה הסמוכה.

השופט יהורם שקד קבע כי יש לקבל את הבקשה. לדבריו, כל מי שמצוי בסכסוכי ירושה מודע לקושי לברר עד תום את טענות הצדדים בדבר נסיבות עריכת צוואה, וזאת כשהעד המרכזי שכתב את הצוואה אינו מצוי עוד ואינו יכול להעיד.

השופט קבע כי במקרה זה אינטרס חשיפת האמת גובר על אינטרסים אחרים, ובכל מקרה לא מדובר באיכון סלולרי בזמן אמת, אלא איכון שמטרתו היא לנסות לאשש או לסתור את עדות עוה"ד שעל פיה המנוחה הגיעה אליו בגפה. על כן הורה כי על חברות הסלולר להודיע לבית המשפט אם הנכד שהה בטווח נקודת השידור הקרובה למשרד עוה"ד בעת עריכת הצוואה.

על ההחלטה הוגש בימים האחרונים ערעור לביהמ"ש המחוזי, שטרם נידון.