מאמינים בשוק

לאחרונה פורסמו בכלי התקשורת שתי ידיעות חשובות, שרק מעטים נתנו את דעתם עליהן.

הראשונה היא בקשת האוצר מוועדת הכספים של הכנסת לאשר את הגדלת שיעור ההשקעה במניות בתיקי קרנות הפנסיה הוותיקות מ־10% כיום ל־22% בעתיד. השינוי ייעשה בצורה הדרגתית ויתפרס על פני שלוש שנים. התוכנית המקורית של האוצר, אגב, היתה להגדיל את החלק החופשי עד 30%, אולם הוא נאלץ לקצצה בעקבות לחץ ציבורי.

הנימוק לבקשת האוצר נוגע להרכב הדפנסיבי של תיקי הקרנות- כ־60% מורכבים מאג"ח ממשלתיות וקונצרניות מקבוצת A ומעלה, 30% אג"ח מיועדות בלתי סחירות ורק עד 10% באופן חופשי. בהרכב כזה, המאפשר השגת תשואה מוגבלת גם אם בסיכון נמוך, יתקשו הקרנות להניב תשואה נאותה שתביא לצמצום הגירעונות האקטואריים שלהן. רק העלאה מסוימת ברמת הסיכון עשויה לשלב בתיקים נכסים רווחיים יותר.

הקרנות הוותיקות מנהלות כיום כ־300 מיליארד שקל ומשמעות צעד זה תהיה תוספת של כ־36 מיליארד שקל למניות (כמו גם לאג"ח קונצרניות מדירוג נמוך מ־A). בצעד אמיץ זה יש משום הכרה באפיק המניות כהשקעה לגיטימית בתיקי החיסכון הפנסיוני.

במערב מאמינים במניות

נציין כי מרבית קרנות הפנסיה במערב מחזיקות בתיקי ההשקעות שלהן מניות במשקל הגבוה מ־50%. אצלנו, מרבית קופות התגמולים, ההשתלמות ופוליסות ביטוח חיים משתתפות מחזיקות בתיקיהן 20%–40% מניות. קרנות הפנסיה הוותיקות נהנות מתשואה מובטחת של 5.6% על האג"ח המיועדות המהוות 30% מהתיק, כשמשקל אג"ח אלה פחת בשנים האחרונות, על פי תקנות האוצר, מ־70% ל־30% בלבד. ירידה דרסטית זו החריפה את בעיית הגירעון האקטוארי ויצרה צורך להגדיל את אפיק המניות, כך שיפצה בטווח הארוך על צמצום המיועדות.

הידיעה השנייה עוסקת בהחלטת בנק ישראל להקצות 2 מיליארד שקל מתיק יתרות המט"ח לרכישת סלי מניות בעלי פיזור רחב בחו"ל. גם כאן מבטאת החלטת הבנק הכרה בחשיבות המניות כאפיק רווחי, גם אם יש בו סיכון. בנושא זה מעניין לתהות מדוע העדיף בנק ישראל את המניות הזרות על פני המקומיות? ניתן לקנות סלי מניות ישראליות בקלות יחסית - סלים אלה מצויים במגוון רחב ונהנים מרמת סחירות טובה ומנפח מחזורים גבוה יחסית. אין בקנייה מקומית כל חשיפה לניגוד עניינים פוטנציאלי, כי לא מדובר במניות ספציפיות.

מדינת ישראל החליטה על ליברליזציה במט"ח ועל היותה חלק מהכפר הגלובלי כבר באמצע שנות התשעים. הבורסה בתל אביב בפרט ושוק ההון בכלל עברו תהליך מתמשך של סטרליזציה, יתר מודעות לבעלי מניות המיעוט ומעבר למסחר בורסאי בשיטות מהמתקדמות בעולם. רמת דיווחי החברות הבורסאיות עלתה לאין שיעור וישראל הפכה יעד אטרקטיבי למשקיעים פיננסיים ואחרים.

למרות זאת עדיין קיימים אנשי ציבור הנוקטים גישה אנכרוניסטית־שמרנית בהשמיעם הצהרות סוציאל־בולשביקיות המשוות את הבורסה לזירת הימורים. צריך לקוות שהשפעת דוברים אלה תלך ותפחת.

הסיכון חיוני לתיק

בהקשר זה מפתיעות ביותר השגותיה של מנכ"לית הבורסה אסתר לבנון בקשר לצמצום נפח הפעילות היומי. היא אמנם מצרה על מידת האינטנסיביות ועל תכיפות צעדי הרגולציה, אך מתמקדת בארגון קמפיין להגברת החשיפה של הבורסה המקומית למשקיעי חוץ - צעד חשוב כשלעצמו אך פחות אפקטיבי באווירת העליהום האנטי־עסקי הפופוליסטית השוררת במשק בחודשים האחרונים.

חשוב להבין כי החזקת נכסי סיכון בתיק ההשקעות - פרטי ומוסדי כאחד - הכרחית ומקובלת בכל העולם וגם אצלנו. המפתח הוא הקצאת הכספים בין האפיקים השונים ומתן משקל יחסי ההולם את אופיו של הלקוח - שונא או אוהב סיכון - למניות ולאג"ח קונצרניות לצד הרכיבים הסולידיים.

הכותב הוא יועץ פיננסי ודירקטור בתאגידים בורסאיים ואחרים