המשקיעים לא פראיירים
אין ויכוח על כך שהמשקיעים הזרים נטשו את הבורסה בת”א. השאלה המעניינת היא מה גרם לכך
אם תשאלו סוחר מקומי בבורסה בתל אביב, מה הארוע המשמעותי ביותר מבחינתו בעשר השנים האחרונות, הוא בוודאי יצביע על ה-26 במאי 2010. ביום זה שינתה חברת המדדים של מורגן סטנלי את הסיווג של ישראל משוק מתפתח לשוק מפותח. מאז אותו היום הרבה מים עברו בנהר זרם מהר וחזק. אותו זרם שטף מכאן לחלוטין את המשקיעים הזרים.
כאשר ישראל הייתה מדינה מתפתחת, משקלה בסל ההשקעות במדינות מסוג זה היה 2.87% מכובד למדי. משקלה של ישראל בסל המדינות המפותחות הוא נמוך כמעט פי 8 ועומד על 0.37%. כלומר אפילו השקעה מוצלחת מאוד במניות ישראליות תניב תשואה כל כך לא משמעותית לתיק ההשקעות הכללי, שהמאמץ הדרוש מצד המשקיע לזהות את ההשקעות האלה, פשוט אינו שווה את הזמן ומשאבי המחקר שיש להשקיע.
על פניו ההסבר מניח את הדעת, אלא שיש בו שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא התזמון. שינוי הסיווג של מדינת ישראל התבצע במאי 2010. גם בשנה לאחר שינוי הסיווג, נמשכה תקופת ההסתגלות שאמנם התאפיינה בירידה במחזורים אך לא הגיעה לתחתיות של ימינו.
אמנם אי אפשר היה לצפות שהבורסה בתל אביב תחזור למחזורים שאפיינו אותה טרם שינוי הסיווג מהסיבה בשל הירידה החדה בהשקעות הפסיביות בישראל (דרך תעודות סל עולמיות המחזיקות במניות מקומיות), אך להתייצבות במחזורי המסחר בוודאי יכולנו לצפות, בפועל קרה ההפך - המחזורים צנחו פלאים.
הבעיה השנייה שהופכת את תיאוריית שינוי הסיווג לחשודה היא שהגדרת מדינת ישראל כמדינה מתפתחת או מפותחת אינה רלוונטית לחלק מהמשקיעים. מטרתן של קרנות גידור היא פשוט לייצר תשואה, והן אדישות לחלוטין לסיווגים ולבנצ'מרקים ופשוט מנסות לבחור מניות טובות.
לסיכום, שינוי הסיווג ללא ספק עשה נזק למדינת ישראל אך הוא אחראי רק לחלק מהנטישה, ואולי אפילו לא לחלקה הגדול.
אבל מהן הסיבות האמיתיות האפשריות לבריחת המשקיעים מהבורסה בתל אביב? ננסה לבחון אותן ולהגיע למסקנה.
איראן
אני לא טוען שלמתחים הגיאו-פוליטיים אין כלל השפעה על ההשקעות בארץ אך לדעתי ההשפעה מועטה ואף זניחה. ראשית, מרווח ה-CDS (עלות הביטוח כנגד חדלות פירעון של אג"ח ממשלתי) של ישראל לא נפתח בצורה מהותית שמרמזת על שינוי אמיתי בתפיסת הסיכון של מדינת ישראל. במיוחד בהשוואה למדינות אירופה למשל - הסובלות ממשבר חובות חמור ומשקיעים העלו ספקות משמעותית בנוגע ליכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן.
שנית, ממשלת ישראל משקיעה מאמץ רב בניסיונות לשכנע כי איראן היא בעיה קריטית שדורשת פיתרון דחוף.
כיצד אפשר להתלונן מצד אחד שהעולם לא מכיר ברצינות המצב האיראני ומצד שני לטעון כי משקיעים בורחים ממדינת ישראל בשל רצינות המצב האיראני?
רגולציה והתערבות ממשלתית
התשובה השלישית היא לדעתי התשובה הנכונה ביותר ותולה את מרבית האשמה ברגולציה של ממשלת ישראל. זו לדעתי גם אחת הסיבות העיקריות מדוע מנהלי השקעות ישראלים מעבירים כספים לחו"ל.
שתי הדוגמאות העיקריות שמשקיעים זרים מרבים להזכיר הן העלאת תמלוגי הגז והעלאת התמלוגים שכימיקלים לישראל משלמת מאשלג בים המלח.
במקרה של חברות הגז, קבוצת משקיעים, שבהם היו גם משקיעים זרים, סיכנו את כספם והשקיעו בחיפושי גז ונפט על פי חוזה תמלוגים חתום ע"י מדינת ישראל. כאשר הבלתי צפוי קרה ונמצא גז בכמויות מסחריות, מדינת ישראל חזרה בה מההסכם והעלתה את התמלוגים בצורה חדה (בתמיכה ציבורית רחבה) ופגעה קשות בארבע חברות מתוך ה-25 שנסחרות בת"א 25.
המקרה של כימיקלים לישראל דומה. האחים עופר שקנו את כי"ל כדת וכדין לפני כ-13 שנה עשו צעד עסקי נכון, בניגוד למשל לקניית צים שהתבררה כטעות יקרה. הביקוש מהמזרח הרחוק, תעשיית האתנול האמריקאית וירידת שער הדולר הקפיצו את מחיר האשלג שמוציאה כימיקלים לישראל מים המלח בערך פי 5 תוך עשור. העושר שהאחים עופר הפיקו נראה לא הוגן בעיני הפוליטיקאים - והם בחרו להפר הסכמים חתומים עם החברה ולהעלות את התמלוגים שעליה לשלם למדינה. בכך המדינה פגעה קשות בשתי חברות מתוך ה-25 שנסחרות בת"א 25: כיל והחברה לישראל.
בעיני רבים מהמשקיעים הזרים, התדמית של מדינת ישראל כמדינת חוק המגנה על זכויות הקניין, הידרדרה לרמות המזכירות את רוסיה.
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
השאלה הנפוצה ביותר שאני נתקל, בשיחות עם משקיעים מקומיים ובמיוחד זרים היא מתי המדינה מתכננת להעלות עוד פעם את התמלוגים לכימיקלים לישראל. התשובה שלי היא שלפחות על פי הצהרות הממשלה, העניין נגמר. אבל מי יכול להאמין לגוף שלטוני שפעם אחר פעם קורע לגזרים הסכמים שהוא חתום עליהם ועוד מתהדר בנוצות של מוסר כשהוא עושה את זה.
לפני כמה ימים דווח כי שר האוצר נוסע לחו"ל לשכנע משקיעים זרים לחזור להשקיע בארץ. כל מה שאני יכול זה לטעון מה הטעם במאמצים שמשקיעה הממשלה מעל לפני השטח, אם בפועל בצד הביצוע אנחנו נכשלים? עד שהממשלה לא תבהיר במעשים כי מדיניות הפרת החוזים הסתיימה, שר האוצר עתיד לגלות, שלפעמים פראיירים פשוט עוזבים ולא מתחלפים.
הכותב הוא אנליסט בכיר באקסלנס ברוקראז'
