אכיפה הדדית
פסק דין שניתן לאחרונה עשוי להביא לאכיפת פסקי דין שהתקבלו בישראל בשטחה של רוסיה
חברת גזפרום טרנסגז אכטה בע"מ, חברה בת של גזפרום שעוסקת
להלן סיפור המעשה: פסק הדין הרוסי חייב את החברה הישראלית לשלם 5 מיליון יורו במסגרת מערכת היחסים ארוכת השנים בין החברות. דאבל קיי היתה המתווכת בין גזפרום לבין ממשלת פינלנד על פי הסכם משנת 2000, שלפיו התחייבה גזפרום לספק לה גז מעובה בהיקפים של מאות מיליוני יורו לשנים 2003–2010. גזפרום הפסיקה את החוזה בטענה לאשראי לא מספק של החברה, וכיום היא למעשה סוחרת עם ממשלת פינלנד ללא כל מתווך.
טענת ההגנה העיקרית של המשיבה הישראלית נסבה סביב "סעיף ההדדיות": "פסק חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל".
ישנן שתי דרכים לעמוד בדרישת ההדדיות – הקלה והקשה. הקלה היא להראות ולו פסק דין ישראלי אחד אשר נאכף במדינה שאת פסק דינה מבקשים להכריז אכיף בישראל. הקשה היא להראות כי על אף היעדרו של מקרה אכיפה למעשה של פסק דין ישראלי, אפשרות זו קיימת להלכה.
ניתן לסמוך על היועצים המשפטיים של גזפרום ברוסיה כי עשו את מלאכתם נאמנה, ואם ניתן היה למצוא מקרה של אכיפה בפועל של פסק דין ישראלי ברוסיה, היו מציגים אותו בפני בית המשפט בישראל, וטענת חוסר ההדדיות היתה נדחית. אולם אף מקרה כזה לא הוצג בפני בית המשפט המחוזי. לכן נאלצה הערכאה הישראלית להידרש לשאלה האם האפשרות של אכיפת פסק דין ישראלי ברוסיה קיימת – על אף שטרם מומשה.
אין ויכוח על כך שבין ישראל לבין רוסיה ישנן כמה אמנות – אף לא אחת מהן נוגעת לאכיפת פסקי דין מסחריים. לכאורה, כאן אמור היה התיק להסתיים, אך לעורכי הדין הישראלים, המרבים להתלונן על חוסר הוודאות של החקיקה הישראלית והפסיקה המושתתת עליה, נכונה הפתעה. בתי המשפט ברוסיה אוכפים גם אוכפים פסקי דין של מדינות שאין בינן לבין רוסיה אמנה בינלאומית.
בית המשפט העליון לעניינים מסחריים ברוסיה קבע כי לעקרונות המשפטיים הבינלאומיים יש עליונות על פני אלה הלאומיים. ואחד מאותם עקרונות משפטיים בינלאומיים, אשר גובר על הדין הפנימי המפורש, הוא עיקרון ההדדיות.
למעשה, בית המשפט עובר בזאת את מלוא הדרך בין "לא ניתן לאכוף פסק דין זר בלא אמנה בין רוסיה לבין המדינה בה ניתן פסק הדין שאת אכיפתו מבקשים" לבין ביטול למעשה של הדרישה לקיום האמנה והחלפתה בעקרון ההדדיות.
נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט בישראל כי הסייג העוסק בהדדיות לא מתקיים כיוון שניתן לאכוף ברוסיה פסקי דין ישראליים גם בהיעדר אמנה מתאימה בין ישראל לבין רוסיה.
ומכאן לאכיפת פסקי דין ישראליים ברוסיה: האכיפה לא תתבסס על קיומה של אמנה בין ישראל לרוסיה (אם כי כזו לא תזיק, כמובן), אלא על עיקרון ההדדיות.
המבקשים לאכוף ברוסיה פסקי דין של בתי המשפט הישראליים יוכלו לצעוד בנתיב הקל, ולהראות כי פסק דין רוסי כבר נאכף בישראל – ועל כן עיקרון ההדדיות אינו מונע אכיפת פסקי דין ישראליים ברוסיה, אלא דווקא תומך באכיפתם.
ניתן רק לקוות, בשמן של כל החברות הישראליות המחזיקות בפסקי דין ישראליים נגד נתבעים רוסים אשר עד כה נמנעו מלפעול למימוש פסקי הדין לטובתן, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מושתת על ניתוח מעמיק של המצב המשפטי והגיונו רב, ישרוד ערעור, אם כזה יוגש.
הכותב הוא יועץ משפטי של חברת נ.ט.ו. רשתות גלובליות (ישראל) בע"מ מקבוצת גזפרום, ולא נטל חלק בהליך האמור
