די לכאוס בחקיקה הסביבתית

כוונות קובעי המדיניות ומגישי הצעות החוק בתחום הסביבתי בישראל הן טובות, אך תוצאות החקיקה הן לעתים קרובות גיהינום בירוקרטי מביך ומבולבל. כך למשל, בשנתיים האחרונות מתקיימים הרבה דיונים בכנסת שבהם הצעות חוק אינן מתואמות בין משרדי הממשלה. דבר זה מביא לכך שבסופו של דבר חברות יצרניות כורעות תחת נטל תקנות שאינן ברורות ועמוסות בבירוקרטיה בלתי אפשרית. אחד התחומים שבהם כשל זה בולט במיוחד הוא תחום האנרגיה והתשתיות.

בירוקרטיה מיותרת

דוגמה אחת מהשבוע האחרון היא דיון ראשון בהצעת החוק הממשלתית לטיפול בקרקעות מזוהמות, שנערך בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת. בדיון ציינו כל הגופים שהשתתפו, כולל נציגי המגזר העסקי, את חשיבות החוק ונחיצותו. את הישיבה פתח השר להגנת הסביבה שהסביר את חשיבות הצעת החוק בעיני משרדי הממשלה השונים, ומיד לאחר מכן הודיעו משרדי הביטחון, התמ"ת והתשתיות שהנוסח המוצע אינו מקובל עליהם.

למשתתפי הדיון היה ברור כי הצלחת החוק תלויה במנגנון פשוט ויעיל לטיפול במפגעים, ללא בירוקרטיה מיותרת ולפי מתודולוגיה מקובלת לטיפול בקרקע מזוהמת. זו כוללת הגדרות נכונות של רמת הזיהום, ובחינת ההשפעה האפידמיולוגית האמיתית של המפגע.

כוונות לחוד ומעשים לחוד - בדיון בכנסת התברר לרבים מהנוכחים שנוסח הצעת החוק אינה מתואמת בין משרדי הממשלה, אינה ברורה ומחמירה ביחס למדינות מערביות אחרות בעולם. אם יאושר החוק, הוא ייצור מנגנון בירוקרטי בלתי אפשרי.

אזור מזוהם בנחל הקישון. מתעלמים מהמתודולוגיה המקובלת בעולםצילום: אלעד גרשגורן

חקיקה בלי בדיקה

מחוץ לישראל, המצב שונה לחלוטין. במדינות המערביות מבינים שקידום חקיקה חדשה בלי בדיקת השפעתה הרוחבית גורם נזקים כבדים, והנפגעים האמיתיים הם האזרחים שמשלמים את העלות המוגזמת הכרוכה ביישום חוקים מבלי שיזכו בהגנה סביבתית אמיתית.

מדינות ה־OECD מחייבות כיום ביצוע של מבחני הערכה מוקדמים בדבר השפעה של חקיקה סביבתית, בכלל זה ניתוח העלויות הצפויות מהחקיקה החדשה. את הבדיקות מבצעים במדינות ה־OECD על בסיס מודל מקובל ומוסכם לזיהוי וכימות העלויות וההשלכות הכלכליות של החקיקה החדשה.

עמדת המשרד להגנת הסביבה בישראל בנושא זה תמוהה: המשרד דורש כיום ליישם בישראל את החוקים הסביבתיים המחמירים לפי הנהוג במדינות ה־OECD, למעט חריג אחד - נוהל הבדיקה של החוקים כפי שמקובל שם. כלומר, המשרד אינו מחיל על עצמו את הוראות ה־OECD משיקולים לא ענייניים, ובכך פוגע ביישום החקיקה באופן נכון ומיטבי לטווח הארוך.

יש לדרוש מקובעי המדיניות במשרדי הממשלה ליישם את מתודולוגיית ה־OECD על כל התחומים, כולל תפקוד הממשלה. זאת כדי ליצור חקיקה סביבתית נכונה יותר, שאותה ניתן ליישם גם בטווח הקצר. די לקיצורי הדרך - קדימה להליך מסודר.

הכותב הוא מנכ"ל המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה